השבוע מלאו מאתיים ותשע שנה להסתלקותו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך. ההסתלקות אירעה באותה קביעות של השנה – מוצאי שבת-קודש פרשת שמות, אור לכ"ד בטבת (תקע"ג).
דמותו של רבי שניאור-זלמן נקבעה בעולם היהודי לא רק על היותו מייסד חסידות חב"ד. הוא נחשב אחד מענקי הרוח של ימי ראשית החסידות. לצד צדיקותו וקדושתו נודע בגאונותו האדירה בחלק הנגלה של התורה, דבר המשתקף בשולחן-ערוך שחיבר, וכמובן נתפרסם בזכות ספר התניא, המכונה 'תורה שבכתב' של החסידות, פנימיות התורה.
התלבטות בין דרכים
בשישים ושבע שנות חייו עבר מסכת חיים סוערת. הוא נולד ברוסיה הלבנה, בעיירה קטנה הסמוכה לעיר ליאוזנה. האזור הזה היה באותם ימים בשליטת ממשלת פולין, והוגדר 'נסיכות ליטא'. לכן כינויו של רבי שניאור-זלמן בקרב תלמידי המגיד ממזריטש היה 'הליטוואק' [=הליטאי].
אף שהוריו היו מחסידי הבעל-שם-טוב, ובהיותו בן שלוש נסעו עמו אל הבעש"ט כדי שיעשה לו את ה'תספורת' המסורתית ויניח לו פאות – הזהיר אותם הבעש"ט שלא לגלות לו על דרכה של החסידות. "הוא צריך להגיע אל החסידות בכוחות עצמו", הורה.
ואמנם, כשהתבגר התלבט העילוי הצעיר אם לנסוע לווילנה, מרכז התורה באותם ימים, או למזריטש, מרכזה של החסידות. לאחר מחשבה אמר: "בווילנה לומדים איך ללמוד, וזאת אני יודע קצת; אבל במזריטש לומדים איך להתפלל – וזאת איני יודע כלל". הוא נסע למזריטש, ונעשה אחד מתלמידיו החביבים של המגיד ממזריטש, מנהיג החסידות בדור שאחרי הבעש"ט.
זו הייתה תקופה סוערת שבה ניטש במלוא עוזו המאבק כנגד החסידות. רבי שניאור-זלמן וחברו ורבו רבי מנחם-מענדל מוויטבסק נסעו למרכזי ההתנגדות, בשאיפה לשכך את אש המחלוקת. הם אף ניסו להיפגש עם הגאון מווילנה, אך הדבר לא עלה בידם.
עוד בהיותו בחצר המגיד ממזריטש הורה לו רבו לחבר שולחן-ערוך שיסכם את כל פסקי ההלכה שנכתבו מאז חתם רבי יוסף קארו את השולחן-ערוך שלו. הוא קיבל עליו את המשימה, ואף הוסיף וציין את טעמיה של כל הלכה, דבר שחשיבותו רבה מאוד בתהליך פסיקת ההלכה.
לאחר פטירת המגיד ממזריטש חזר לאזור הולדתו, שעכשיו כבר נשלט בידי הקיסרות הרוסית, וייסד שם את שיטת חב"ד, המבוססת על תהליך של לימוד מעמיק והתבוננות, בשאיפה לפתח מתוך השכל רגשות של אהבת ה', יראת ה', שמחה ואהבת-ישראל. את שיטתו המקיפה ניסח בספר ה'תניא', הספר השיטתי הראשון שריכז את עקרונות החסידות.
"איך הצליח המחבר"
ברבות השנים זכו חיבוריו להתקבל בכל תפוצות ישראל. השולחן-ערוך שלו (המכונה 'שולחן ערוך הרב') נהפך לספר יסוד בפסיקת ההלכה. ספר התניא נתקבל בהערצה בכל החוגים, וכל צדיקי החסידות דיברו ברתת על קדושתו ועל סגולת הלימוד בו. רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב התבטא בהתפעלות: "איך הצליח המחבר להכניס אלוקים גדול כל-כך בספר קטן כל-כך".
שנת המאתיים ותשע להסתלקותו היא נקודת-משען להנחלת אורו ותורתו להמוני בית-ישראל. וכפי שהוא עצמו אמר: "לא באתי לייסד 'מפלגה', אלא להביא אור וחיוּת בעבודת ה' לכל יהודי".
| הכותב הוא דובר חב"ד ועורך 'שיחת השבוע' |
