הסיפור התרחש לפני כשלושים שנה במיניסוטה. גיבורי הסיפור הם יגאל ונחמה. שני קיבוצניקים ישראליים טיפוסיים: הם היו אינטליגנטים, רגישים, אנטי-דתיים (במיוחד אנטי הדת היהודית) וחיו באמריקה.
לשניהם היו משרות טובות והיו ממשיכים לחיות באושר, אלמלא היום שבו נחמה הפכה להיות… אחוזת דיבוק.
זה קרה בשעת בוקר מוקדמת של יום שני אחד. שניהם התכוננו לצאת לעבודה. נחמה הכינה קפה לשניהם ויגאל היה בחדר האמבטיה, לקראת סיום הגילוח, כשהוא שמע אותה צועקת מן החדר השני.
"היי, את לא צריכה לצעוק! חכי רגע, אני בא"!, זעק יגאל בקול רם יותר מהזעקות שלה ובתוך כך שטף את פניו וניגש אליה. הוא מצא את נחמה עומדת באמצע הסלון מניפה את הידיים ואת הראש בצצורה מוזרה וצועקת על… הגג.
הוא ניסה להרגיע אותה, אפילו הצליח לשכנע אותה להתיישב על הספה, אבל ללא הועיל. היא חזרה ונעמדה ושוב פרצה בצעקות. רק כעבור רבע שעה היא הפסיקה מעצמה, השתתקה ואחרי מספר דקות חזרה לדבר בצורה נורמלית. ומאוחר יותר, לא זכרה דבר ממה שאירע.
יגאל טלפן למעבידים שלו ושלה, הודיע שהם ייעדרו היום מהעבודה ולקח אותה לרופא. אבל הבדיקות שנערכו לא גיל שום דבר חריג. הוא הציע להם להמתין ואם זה יקרה שוב, לגשת לפסכיאטר לצורך בדיקות יותר מעמיקות.
כעבור יומיים, זה חזר על עצמו. הפעם המעמד המביך נמשך כחצי שעה והם פנו למרכז הרפואי לבדיקות ניורולוגיות. אבל גם הבדיקות הללו לא הצליחו להסביר מה קורה.
יגאל היה אובד עצות. ההתקפות הופיעו ללא כל אות אזהרהוהפכו להיות יותר תכופות. בשבוע הבא נימנו ארבע התקפות וכל אחת נמשכה שעה.
היציאה לעבודה יצאה מכלל אפשרות לגבי שניהם. יגאל לא היה יכול להשאיר את נחמה לבד, בוודאי לא עם הילדים. מצד שני, לא היה אפשר לאשפז אותה. כשהיא לא סבלה מהתקפה, היא היתה נורמלית בהחלט ואפילו לא זכרה שום דבר ממה שעשתה. הסיכוי היחיד היה לנסות רופאים אחרים או אולי רפואה אלטרנטיבית.
במשך חדשים הם התרוצצו ממרפאה למרפאה, מטיפול לטיפול. נחמה המסכנה לקחה כדורים, קיבלה זריקות, מסג'ים, דיקור סיני, החליפה את התזונה שלה ועשתה עוד דברים רבים, אך ההתקפות נמשכו.
אלא שעזרה מגיעה פעמים רבות ממקורות לא צפויים. מישהו הציע להם כי לאחר שהכל נכשל, אולי כדאי להתייעץ עם… רב.
בתחילה היא סירבה. "לא! לא רב! איך רב מסוגל לעזור? רבנים הם בשביל חופות ולוויות, אבל לא בשביל החיים!", היא טענה.
"אבל הרב הזה שונה", הסביר המציע. "שמעתי אותו והוא מאד פרקטי וחיובי". בלית ברירה, נחמה הסכימה. "אבל שבעלי לא יידע", היא הזהירה את בעל ההצעה.
הרב היה חסיד חב"ד מוכר, הנואם והמחבר הנודע, השליח הרב מאניס פרידמן. כאשר הוא שמע את הסיפור, הוא מיד הציע לכתוב על כך לרבי.
"ה' הוא המקור לכל החיים ולרבי יש דרך מיוחדת לקשר אנשים אל בורא העולם", הסביר הרב פרידמן.
היא כתבה והמענה לא איחר לבוא.
הרבי כתב שהוא הצטער לשמוע על מחלתה אבל הבטיח לה שאם היא ובני ביתה יקפידו מכאן ואילך על אכילת מזון כשר, היא תבריא ותחזור לחיים נורמליים.
לא היה צורך במאמץ רב כדי לשכנע אותה לנסות. היא היתה במצוקה והחליטה 'ללכת על זה'.
בעצם, זה לא היה כל קשה. היא התידדה עם רעיתו של הרב פרידמןואחרי שיחה של כשעה הם יצאו יחד לקניות. בתוך כך הרב פרידמן שלח קבוצה של חסידים צעירים להכשיר את המטבח בביתה של נחמה, כלומר, להגעיל וללבן את התנור, הסירים, המחבתות וגם הסכו"ם כדת וכדין.
נחמה שבה הביתה עם כמות נכבדה של מזון כשר ושורה של הוראות חדשות לכל המשפחה.
אבל יגאל עמד מהצד והתייסר. הוא כבר חשב שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר, והנה נחת עליו העסק עם הכשרות. קודם הבעיה היתה רק שלה ועכשיו היא רוצה לגרור גם אותו ואת הילדים!
הוא ניסה לשמור על קור רוח ולדבר אליה בהיגיון, כאשר הפעמון צלצל והחסידים הצעירים שהרב פרידמן שלח הופיעו עם סיר ענק, מבער ושורה של כלים ומכשירים נוספים לצורך הכשרת המטבח.
באותו לילה יגאל צלצל לחב וביקש עזרה. מתברר שהוא פנה לאדם הנכון. "יש פתרון!" קרא החבר בטון מבטיח. "יש מרפאת שמחוללת ניסים. כולם הולכים אליה והתוצאות מדהימות. נדמה לי שהוא מהודו או משהו דומה אבל אם אף אחד לא מצליח לעזור לך, היא כן תוכל. אני אזמין אצלה פגישה עוד הערב ונלך יחד".
"יש!", יגאל הגיב בשמחה. "סוף סוף משהו נורמלי".
אותו לילה הוא ישב מול מחוללת הניסיםוסיפר על הצרות שלו, כשחברו יושב לידו, מצפה כמוהו לשמוע מה היא תציע.
היא הקשיבה לסיפור, חשבה רגע, ואחר כך אמרה בנימה רצינית "רגע, אתה ישראלי, נכון? כלומר… אתה יהודי, כן? אם כן, למה באת אלי? לכם היהודים יש רבי גדול בברוקלין שהכוחות שלו גדולים משלי אלפי פעמים, יותר מזה! הוא אף פעם לא טועה. למה שלא תלך אליו?"
יגאל ניסה להסביר שרבנים אינם רופאים והיהדות עתיקה מדי, מסובכת ומבחינתו גם חסרת משמעות. אבל מחוללת הניסים משכה בכתפיים ובכלל לא הבינה את הגישה שלו.
באותו לילה יגאל חזר הביתה אדם אחר. הוא התחיל לשנות את כל התפיסות שלו ביס לקב"ה ומצוותיו ובסופו של דבר הצהיר שהוא מוכן להיות חלק מ'שגעון הכשרות' של נחמה. עד ההתקפה הבאה.
אבל ההתקפה הבאה מעולם לא התרחשה. למעשה, למרות שיגאל ונחמה לא מגדירים את עצמם דתיים, הם שומרים כשרות ושבת והוא אף מניח תפילין יום יום. כדי להוסיף בריאות בעולם.
וכצפוי, תמונה גדולה של הרבי מליובאוויטש מתנוססת בקיר המרכזי של סלון ביתם.
