מצוות מצה בלילה הראשון של פסח היא אחת מהמצוות המיוחדות והיקרות. ראשית זו אחת המצוות היחידות שיש לנו היום מהתורה של אכילת דבר מסויים. ובכלל, יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם לזכות בה גם במצבים הכי קשים ומורכבים. חז"ל גזרו איסור על אכילתה בערב החג כדי לשמר את מעלתה ויחודה בליל החג. מה סודה של המצה?
על פי פשוטן של דברים המצה היא תזכורת לנס המכונן של יציאת מצרים. 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות' ודרך האכילה הפיזית של לחמא עניא כאותו שנאכל במצרים ביציאת עם ישראל מפני החפזון שלא הספיק להחמיץ בצקם, על ידי כך נבוא לחוש את החווייה ואת האווירה ונזכר בכלל הניסים שהיו.
ע"פ תורת הסוד המצה היא לא רק משהו סימבולי, אלא בעלת ערך עצמי של אנרגיות וסגולות רוחניות כבירות העוברים לאדם האוכלה, בדיוק כמו מאכל בעל ערך תזונתי ומינרלי גבוה.
המצה עוזרת לגרום לאדם לחוש את הנוכחות האלוקית בעולם, וממילא את אפסיותו של האדם וכלל היקום.
העולם הוא מלשון העלם. המציאות האלוקית חבויה בתוכו והוא נראה למציאות בעלת קיום עצמאית. הנשמה בשורשה הרוחני מזהה ומרגישה את האלוקות בצורה ישירה וחזקה, דבר המותיר בה ביטול מוחלט לאמת האלוקית. כל זה נכון בשורשה בעולמות הרוחניים. הבעייתיות היא שאמנם 'מוצר זה יצא את מפעלנו כשהוא טרי וטוב' אך יתכנו בכורח הנסיבות והעברות תקלות וקלקולים.. כך בדיוק, לאחר ירידתה לעולם והתלבשותה בתוך 'סרבלי' הגוף והנפש הבהמית, ותכני העולם החומרי הגס, הרי שתודעתה הרוחנית של הנשמה נותרת כמעט ללא קליטה, אודות ל'קירות הבטון והפלדה הרוחניים' החוצצים בפני התגלות אלוקית.
עבודת האדם בעולם היא לגלות בו את שורשו ,את ה'גנים' הבסיסיים של הנשמה מתוקף היותה חלק אלוקה ממעל.
בכללות זה נעשה על ידי עבודת ה' היום יומית של לימוד התבוננות ועשית מצוות. אך מידי פעם יש תוספי תזונה רוחניים המסייעים לכך. כזו היא המצה. היא אחד הוויטמינים העוזרים לעודד את גילוי כוחותיה הרוחניים הגבוהים של הנשמה. בדיוק כמו שתינוק האוכל מאכלי דגן הם מחזקים בו את כח ההבנה והוא יכול אז להכריז להוריו את הכינוי העמוק והעצום: 'אבא ואמא'. הוא אמנם לא יודע את כל המכלול שהוריו השקיעו בו, אך דבר אחד נרגש בו בשיא העוצמה, והוא תלותו המוחלטת בהם, ושהם עיקר עולמו.
כך המצה נקראת בזוהר 'מיכלא דמהימנותא', מאכל האמונה. היא גורמת לנשמה את ההרגשה הבסיסית של האלוקות כעיקר, אף שאין לה כל כך השגה ואינפורמציה אלוקית כמו בשרשה.
כיון שהמצה היא מייצגת ומהווה צינור להמשכת אנרגיה אלוקית, לכן הכזית מצה הראשון שהוא עיקר המצווה בליל הסדר, עליו לענות על ההגדרה של 'לחם עוני'. כיון שהכלי הטוב והראוי ביותר להשראת השכינה הוא הביטול המוחלט. וכמו שנאמר בישעיהו: 'ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח'.
תוכן המצה כסמל הביטול לנוכחות האלוקות,בא לידי ביטוי גם באותויותיה.הדבר שמסמל את האנטי מצה הוא החמץ. הפלא הוא ששניהם מורכבים כמעט מאותן אותיות (מצ).ההבדל ביניהם הוא הה' מול הח'.גם ההבחנה בין שני אותיות אלו היא מזערית.המבנה שלהם דומה מאוד. השוני הוא רק שבה' יש חלון קטן בצד שמאל למעלה..
מה המשמעות של העניין?
החמץ בתפיחתו מסמל על גאווה וישות. כשאין מצב של ענווה וביטול הרי בדיוק כמו באות ח' – הפתח והכיוון היחיד הוא כלפי מטה. ירידה והתרסקות רוחנית טוטלית ללא דרך מוצא. כלפי כל מצב שלילי האדם ימצא תירוצים לפני מעשה ולאחר מעשה למה זה בסדר ואף 'מצוה' להתנהג כך. וגם כשיהיה ברור שזה מצב שלילי ,הוא תמיד ילמד זכות על עצמו ולא ינסה לשנות את התנהגותו, בהתנחמו שיחסית ליצרים ונסיונות בהם הוא עומד, הוא עוד במצב טוב..
לעומת החמץ שהוא סמל הישות והגסות, 'שבחינת גסות הוא מקור כל הנפילות לתאוות וכל מיני רע ה' ישמרנו'(לקו"ת צו),הרי שהמצה היא ההיפך הגמור.מסמלת הענווה והביטול,מחליפה את הח' באות ה'.החלונית שבאות זו מהווה פתח מילוט חירום גם במקרים האדם מעד ונכשל ,יש בו את העוצמה להיות מודה על האמת ואף לבצע את השינוי הנדרש.
מצה היא גם מלשון 'מצה ומריבה', היא נותנת כוח ועוז להלחם עם היצר 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע'.
לסיכום :אכילת המצה בליל הסדר ובכלל הפסח יש בה תכונות סגוליות של חיזוק האמונה והעוצמה הרוחנית של האדם ונשמתו. ככל שהאדם יהיה מודע לכך והוא אמנם יאכל את המצה עם תובנה ומודעות כזו, הרי שאכילת המצה לא תהיה בבחינת, 'קרקר כשר לפסח'.. אלא בבחינת לחם מן השמים !
