אלו מביניכם שעקבו אחרי תוכן הנושאים שהועלו באתר בשבועות האחרונים, נוכחו ודאי לדעת כי במשך כל ימי חודש אלול, ובמיוחד בתחילת חודש תשרי, הרי שהנושא המרכזי המעסיק את היהודי המאמין הוא ה'תשובה". שיאה של התשובה מגיע ביום הכיפורים. ביום זה באים כולם, ללא יוצאי מן הכלל, אל בית-הכנסת. אז נעורים אחרוני ה"ישנים" לעשות את חשבון הנפש על השנה האחרונה ולקבל החלטות טובות עבור השנה החדשה.
בתלמוד מובאת מחלוקת בין החכמים באשר למעלותיו וסגולותיו של היום הקדוש. ישנם חכמים הסוברים שיום-הכיפורים אינו מכפר אלא לשבים (העושים תשובה), אולם רבי יהודה סובר שליום-הכיפורים יש כח יותר גדול, ו"בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום-הכיפורים מכפר!". לדעתו, עצם קדושתו של היום די בה כדי לכפר על חטאי האדם, אף ללא כל פעולה מצידו.
ונשאלת השאלה: היתכן? הרי כשהאדם עובר עבירה הוא פוגם בנפשו הזכה, החטא "מלכלך" את הנפש ומיסב לה נזק ממשי. ניתן איפוא להבין אם נאמר שיום הכיפורים הוא עת רצון ובו הקב"ה מוחל וסולח, מעניק "חנינה" ומוותר לחוטא על עונשו, אבל כיצד יכולה קדושתו בלבד של היום לתקן את הפגמים וה"ליכלוך" שהותיר אחריו החטא, ללא כל פעולה "נקיון" מצד האדם?
הקשר
כל יהודי באשר הוא נמצא קשור לאביו שבשמים, אפילו אם לעיתים הוא מנסה להתכחש לכך. כמו בכל דבר גם בנושא זה ישנם כמה דרגות.
הקשר הגלוי ביותר הוא ע"י קיום התורה והמצוות. יהודי אשר כל חייו, במשך כל שעות היום – למן הקימה בוקר המלווה באמירת "מודת אני לפניך מלך חי וקיים" ועד "קריאת שמע" לפני שוכבו על יצועו – עוסק בלימוד תורה ועשיית מצוות נראה, בעיננו לפחות, קשור עם הקב"ה. לעומת זאת יש הרואים באותם אלו המתכחשים לתורת אבותיהם ומתרחקים מן המצוות כאילו בכך נתקו את הקשר שלהם עם אלוקי ישראל.
לאמיתו של דבר טעות בידם. גם יהודי שעבר על מצוות התורה קשור אל הקב"ה. ישנו קשר עמוק ופנימי בין נשמת היהודי למקורה ושורשה האלוקי. בגלל הניצוץ האלוקי, אותו חלק מהקב"ה עצמו ממש שנטמן בנשמה היהודית, לא יכול היהודי להפרד לעולם מן הקב"ה. לכן, אפילו אם באורחות חייו לא ניכר עליו הקשר עם יהדותו, אך בזמנים מסויימים, לרוב בעיתות מצוקה, יתלה מבטחו בה'. יתירה מזו : בזמנים קשים יהיה מוכן למסור את נפשו על קידוש השם.
הכל בגלל אותו ניצוץ אלוקי המכונה בספרי הקבלה בשם "יחידה" – כינוי לעצם הנשמה. אין שום כוח בעולם שיוכל לפגוע בקשר פנימי זה, ואף אם האדם יעבור על כל העבירות שבעולם ויכריז בראש חוצות שפנה עורף ליהדותו – הדבר לא יעזור לו. הוא נולד יהודי ולכן ישאר כל חייו יהודי, וכמאמר חז"ל: "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא".
הכפרה
היות שהקשר הפנימי הזה טבוע עמוק בתוך נשמתינו אין אנו מרגישים אותו במשך חיי היום יום ואנו מודעים רק לשכבות החיצוניות יותר בנפשינו, שם פוגם כל חטא ועוון.
ביום-הכיפורים מתגלית בנפשו של יהודי – בפרט אצל המון העם, אפילו אלו שרק צמים ואינם מחללים את קדושת היום – אותה נקודה פנימית שבעצם הנשמה, היא בחינת ה'יחידה" שבנפש. אז, כשעצם הנשמה מתגלית, אין שום פגם בנפש והקשר עם הקב"ה הוא בשיא השלימות. בדרך ממילא נמחקים ומתכפרים כל אותם הפגמים וכל מה שהיה חסר.
עתה נבין את משמעות הביטוי: "עיצומו של יום מכפר". יום-הכיפורים חושף ומגלה בכל יהודי את הקשר של עצם נשמתו עם בוראה. היות וקשר זה נעלה מכל דרגה ושום חטא ועוון לא יכול לפגום בו, הרי שמתברר כעת שבעומק נשמתו אין לאדם חטאים כלל.
התפילה החמישית
ביטוי לגילוי הנעלה ביום-הכיפורים אנו מוצאים במספר התפילות המיוחדות שבו מבכל שאר ימות השנה – חמש תפילות. מוסבר בתורת הנסתר כי חמש התפילות מכוונות כנגד חמש הדרגות שיש בנשמה: "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה". המעלה של יום הכיפורים היא בתפילה החמישית, תפילת "נעילה", בה מתגלית בחינת ה"יחידה" – עצם הנשמה, כפי שהיא קשורה לבדה בקשר אמיץ וחזק עם הקב"ה. כל השערים ננעלים ורק הקב"ה ונשמות ישראל מתיחדים ביניהם ואין רשות לאף גורם זר להכנס. לאחר תפילה זו אנו מובטחים כי ניצחנו בדין, והדבר גורם להתעוררות שמחה מיוחדת.
