כולנו מכירים את הכלל: "אין דבר העומד בפני הרצון". הכח המניע את האדם הוא הרצון. אם כן, כיצד נניע את ילדנו לעזור לנו ובשמחה ?
הרבי הקודם מחב"ד הרב יוסף יצחק זצ"ל מלמדנו, כשרוצים להשפיע על הילדים עיקר הדגש הוא על הרצון ופחות על השכל!
לכאורה היתרון של האדם על הבהמה הוא בשכל. האדם הינו טיפוס שכלי. האדם יכול לשלוט ברגשותיו וצעדיו נעשים באופן הגיוני. לדוגמא, כאשר עורכים לילד מסיבת הפתעה והילד כ"כ מתרגש, על אף זאת הוא מצליח להסתיר את הרגש ולשלוט בו ולא לחשוף את התרגשותו הרבה! לעומת זאת, אין השכל שולט בלב ולכן איננו מצפים ממנה שתתגבר על יציריו. העורב למשל אכזרי גם כלפי בניו שלו אבל אנו לא מצפים ממנו שישתנה.
אלא למרות שהאדם נעלה מהבהמה בשכלו, עדיין לא זה הכוח העיקרי שמניע אותו. כח הרצון הוא נעלה מהשכל (כשמעליו נמצא העונג) הרצון שולט בכל אברי הגוף וגם בשכל. כשהאדם רוצה ללמוד משהו מסויים הוא מכריח את השכל ללמוד את נושא זה וכשהאדם רוצה משהו השכל משנה את הבנתו כדי שיתאים לרצון כפי שנאמר "השוחד יעוור עיני חכמים" השוחד גורם לרצון להטות את הדין לכיוון מסויים ובעקבות כך השכל מוצא את ההסברים המתאימים. ויתר על כן, בכח הרצון אפשר אף לשנות הרגלים רעים ולשפר הרגלים טובים כנאמר בביטוי "אין דבר העומד בפני הרצון".
לכן, בחינוך הילדים נרצה כמובן להשפיע על הרצון שלהם שיופנה לכיוון הנכון. על רצון נאמר "אין לך תקיף כרצון" אם נקנה לילדים רצון לכיוון הנכון זה יהיה באופן תקיף והחלטי.
הרב שחר שעאר, מנהל בית ספר לבנים פירט בספרו "נחנך ונצליח" למעלה מ100 מילים טובות ודרכים להביע הערכה לילד, ועל ידי כך מעודדים אותו ונותנים לו חיזוקים חיוביים למעשיו הטובים. לדוג' "אין עלייך..", "אהבתי במיוחד את ההתנהגות העדינה שלך.."
לסיכום: בתהליך החינוך להנעת הרצון אצל הילד העידוד מקבל חלק נכבד ונתח משמעותי. חשוב שזו תהיה התרבות היומיומית של מי שרוצה להגיע לליבו של הילד,לפרגן,להוקיר,להערך ולהתלהב ולשמוע מכל הישג ומכל מאמץ!