'רבי שמח', כך כינה הרבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל את רבי שמעון בר יוחאי.
ברור שהוא רבי שמח, שמח ומשמח. רק במקום קבורתו במירון, יקפצו וירקדו מעל חצי מליון איש ב-24 שעות של יום ראשון הקרוב. רבי שמעון ישמח גם בכל פינה בעולם בה יש יהודים, מהם בתהלוכות של אהבה ומהם באירועים של מוזיקה ואש – ותמיד יהיה זה בשילוב של אור, חום ושמחה.
במסכת שבת (דף לג עמוד ב') מסופר, שכשיצאו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר אחרי שהתחבאו 12 שנה במערה, ראו אנשים חורשים וזורעים. אמרו בתמיהה ?מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?? כל מקום שנותנים עיניהם בו – מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם.
חזרו וישבו בה עוד 12 חודש. כשיצאו שוב, ראו בערב שבת בין השמשות זקן, שרץ ואוחז בשני ענפי הדס. אמרו לו: בשביל מה הענפים? אמר להם: לכבוד שבת. שאלוהו: והלא מספיק לך הדס אחד? ענה להם: אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. אמר ר' שמעון לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל.
אני מבין את התמיהה שלהם. אחרי 12 שנים ארוכות של עיסוק רוחני בלבד, תורה ובתפילה יום ולילה, נתפס העיסוק בחרישה וזריעה כחילול הקודש כמעט. וזה מביא לתמיהה, האיך זה יהודי בעל נשמה אלוקית קדושה מתעסק בדברים חומריים?
אבל מלמעלה הודיעו להם – אתם צריכים עוד שנה במערה, כדי להבחין ולהפנים, שהמטרה היא לא להפריד בין הגשם ובין הרוח, אלא לחבר ביניהם. עבודת האדם בעולם שמחוץ למערה, היא להביא את הרוח של הגשם, לקדש את העולם החומרי ולזככו. ובמבט שכזה, תראו את היופי שיש בהדסים ריחניים, אך חומריים, הבאים כדי לכבד את השבת, תראו את המתיקות והטוהר שנסוכים על פני הזקן שהולך מרוגש וקוטף עבור אשתו שני הדסים.
רבי שמעון הוא רבי שמח, ואנחנו יהודים פשוטים עלינו להיות 'יהודי שמח'. והשמחה, רבותי, נמצאת בדברים הפשוטים, כל כך פשוטים עד שאנחנו לפעמים לא שמים לב אליהם, כי אלוקים נמצא בפרטים הקטנים.
ל"ג בעומר שמח!
הרב זלמן וישצקי הוא שליח חב"ד בבאזל, שוויץ.
