בראש חודש סיוון הגיעו בני ישראל להר סיני וחנו למרגלותיו. בדרך כלל מתארת התורה את הפעולות של עם ישראל בלשון רבים: וילכו, ויבואו, ויחנו. במקרה זה מתנסחת התורה בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ומסבירים חז"ל כי זה בא לבטא את האחדות בה היו בני ישראל, "כאיש אחד בלבד אחד".
בשעה שיצאו בני ישראל ממצרים הם היו מקשה אחת של עם. לא הייתה בתוכם חלוקה כלשהי, גם לא למעמדות של כוהנים, לויים וישראלים. המחלוקת הראשונה נוצרה על שפת ים סוף (מה לעשות לנוכח המצרים הרודפים), ובהמשך נתגלעו מחלוקות נוספות. מכל מקום, למרגלות הר סיני כולם התעלו מעל למחלוקות והגיעו לאחדות עמוקה.
ההתעלות הזו רמוזה במספר התורני של חודש סיוון – החודש השלישי (בתורה, נקרא ניסן הראשון לחודשים ולכן סיוון הוא השלישי). מה הרעיון שגלום במספר 'שלושה'?
המספר 'אחד' מבטא נוכחות של מציאות אחת שאין בלתה, כך שאין לה עם מי להתאחד. המספר 'שניים' אומר כי ישנן לפנינו שתי מציאויות-עמדות – מה שמזמין אפשרות למחלוקת. המספר 'שלושה' מגלה נוכחות של גורם שלישי, שעשוי להיות המאחד בין השניים החולקים.
זוהי האחדות שנוצרה בחודש השלישי, סיוון: לאחר שכבר היו מחלוקות בעם ישראל, הגיע הגורם המאחד – הנכונות לקבלת התורה – שחיברה את כולם להיות "כאיש אחד בלב אחד".
תורת החסידות מלמדת כי בכל תאריך חוזר על עצמו במובן מסוים מה שאירע ביום זה בעבר ואף ניתן לחוות זאת. בימים אלה ניתנת לנו אפוא ההזדמנות לחדש את האחדות בינינו. אחדות אמיתית, בכוח התורה, שמרוממת מעל להבדלים וחילוקי דעות.
האחדות היא כלי לכל ברכותיו של הקדוש-ברוך-הוא, ובמיוחד לברכה העיקרית – הגאולה האמיתית והשלמה.