ספר התניא הוא ספר של יחידות , ויש בו תשובות על כל השאלות
אדמו"ר הזקן מבאר בהקדמה של ספר התניא, שספר זה מחליף את ענין קבלת הדרכה בעת ה"יחידות" (=הזמן בו נכנס חסיד לחדרו הפרטי של הרבי ומקבל הוראות אישיות וברורות להמשך עבודת השם שלו ותשובות לשאלותיו), וכלולות בו תשובות לכל השאלות בעבודת השם. ובזה שהדפיס אדמו"ר הזקן את ההקדמה בתור חלק מספר התניא וכהקדמת הספר, הרי זה נעשה חלק מ"התורה היא נצחית" ששייכת לכל יהודי. ובמילא – נוסף על זה שהלימוד של ספר התניא שייך לכל אחד, הרי מובן גם שכל אחד ואחד יכול להוציא מספר התניא את "כל התשובות על כל השאלות", ויכול להוציא ממנו "עצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה".
בזה שאדמו"ר הזקן כתב בהקדמה שהלימוד בתניא הוא במקום ה"יחידות", הרי בזה נתן אדמו"ר הזקן את הכח ואת האפשרות, וגם פעל, שכל אחד ואחד שלמד את ספר התניא נעשה מ"יודעי ומכירי" של אדמו"ר הזקן: שאז אפילו אם מצד עצמו הוא בדרגה של "בחשכה יתהלכו", פעל עליו לימוד התניא באופן של "ראיה": אדמו"ר הזקן מראה ומאיר לו את דרך האמת, שהיא גם דרך ברורה ומאירה, כיצד "קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".
התניא מכריתה את הקליפה הקשה המונעת מלימוד פנימיות התורה
כבוד קדושת אדמו"ר הצמח צדק אמר: ישנה קליפה שנקראת בשם "תניא" שמנגדת ללימוד רזין דאורייתא (=סודות התורה), וההתנגדות היא, משום שהקליפה יודעת שעל ידי זה מקרבים את הגאולה. ובפתיחה זו (במילה "תניא".) נתכווין רבינו הזקן להחליש ולבטל קליפה זו. ובמילא, לקרב ולהביא בפועל את הגאולה.
והענין הוא כמו שכתוב בספרי קבלה, שהקליפה הנקראת בשם "תניא" היא קליפה קשה ביותר ונמצאת בלב רוב לומדי התורה, ועל ידי לימוד פנימיות התורה כורתים אותה. ועל פי זה תובן השייכות של התניא והאידרא רבא, לפתיחה במילה "תניא", יותר משאר ספרים . מכיון שאת האידרא רבא הרי אמר רשב"י – המקור של פנמיות התורה , וזהו ההתחלה של פנימיות התורה, וכך גם התניא הוא התורה שבכתב של תורת החסידות.
ולכם התחיל אדמו"ר הזקן את הספר ב"תניא", וכן נעשה שמו של ספר כולו, מכיוון שבזה מתבטא מהות הספר. זאת אומרת שמהותו של הספר – התורה שבכתב שבחסידות, הוא להכרית את הקליפה שנקראת בשם תניא, שהיא קליפה קשה ביותר, שכל רצונה למנוע לימוד סודות התורה. והביטול הוא על ידי פנימיות התורה דוקא.
ועל פי זה תובן גם-כן השייכות של התניא לי"ט כסלו. י"ט כסלו הרי קשור עם התניא מכיוון שי"ט כסלו הוא "ראש השנה לחסידות". שראש השנה הוא הדין ומשפט לא רק על גשמיות אלא גם על רוחניות, כמו שכתוב: "כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" – משפט כמה אלקות יומשך ביעקב. והיות שהקליפה "תניא" היא קליפה קשה ביותר שהיא מונעת לגילוי אלקות, הנה בכדי שהדין ומשפט יהיה לזכות, הרי זה על-ידי ספר התניא אשר הוא מכרית את הקליפה, במילא הרי נמשך בראש השנה כתיבה וחתימה טובה ברוחניות ועל-ידי-זה גם כן בגשמיות.
