הריני לאשר את קבלת מכתבך מיום ה-22 בדצמבר, בו אתה מבקש הסבר לשואה. למותר לומר שזוהי בוודאי שאלה שזועקת לשמים, ואי אפשר להציע הסבר שיהיה מספק ומתקבל באופן מלא.
עם זאת, בעוד שהגודל העצום והזוועתי של השואה והעובדה שהיא התרחשה בימינו אלה עושים אותה לחסרת תקדים, העובדה היא (אף על פי שמסיבה מסוימת לא הצביעו על כך), שלא היה זה משהו חדש לגמרי בהיסטוריה היהודית, או בהיסטוריה של העולם. כפי שאתה בוודאי יודע, היה לנו החורבן של בית המקדש הראשון וגם החורבן של בית המקדש השני, שכל אחד מהם היה שואה בעלת פרופורציות עצומות. המספר המועט יחסית של יהודים ששרדו את השואות הללו בוודאי שאלו שאלות דומות לאלה שאתה מעלה במכתבך.
אני יכול רק להציע מחשבה אחת, שגם היא איננה הסבר מספק, ואף על פי כן היא שופכת אור מסוים על העניין והיא, שאין זה מפתיע שבן אדם נברא איננו יכול להבין את דרכיו של הבורא. מספיק יהיה לחשוב על כך שלא ייתכן שתינוק יוכל להבין את המחשבה או המעשים של מדען גדול, אף על פי ששניהם הם בני אדם נבראים, והשוני ביניהם הוא יחסי מבחינת הגיל וההשכלה, וייתכן בהחלט שהתינוק עשוי ביום אחד לעלות בידע על אותו מדען. אבל השוני בין בן-אדם נברא ובין הבורא הוא מוחלט. לדבר זה התכוון הנביא כאשר הוא דיבר בשם השם, באמרו, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי".
בטוחני שאתה יודע כי אחד העקרונות הבסיסיים של תורתנו, תורת חיים, הוא שהמעשה הוא העיקר. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו והעליות והירידות השונות שלנו, המציאות המעשית היתה שיהודים מעולם לא התייאשו עקב מהלומות כלשהן, ובעוד שהם התלוננו מרה להשם בזמנים של סבל, הם מעולם לא איבדו את האמונה בו, ודבקו ללא הרף בתורתו ובמצוותיו בחיי היום-יום שלהם, מבלי להרשות לשום ספקות או שאלות להסיח את דעתם מההתחייבות הנצחית שלהם.
המסקנות המעשיות שצריך להסיק כל יהודי שהמסתורין של השואה מציק לו, הן שכל יהודי צריך לעשות כל אשר הוא או היא יכולים לעשות כדי שלא לאפשר את האובדן הנוסף של ילד אחד ויחיד על- ידי מחסור בחינוך תורני ובזהות יהודית אמיתית. גם דבר זה הוא אחת ההוראות החיוניות של חנוכה, שהגיע אחרי תקופה של דיכוי נורא על ידי שלטון עריץ ורודני. התשובה היתה להאיר עוד יותר נשמות יהודיות ("נר השם") באור של נר מצוה ותורה אור.
המאחל לך חנוכה מעורר, ושהאור וההשראה של חנוכה יחדרו ויאירו את כל הימים שיבואו עליך מכאן ולהבא במשך השנה.