גם לנביא הגויים, בלעם בן בעור, היה קשר לעם ישראל. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת כי מוצאו של בלעם היה מלבן הארמי, אחי רבקה אמנו ואביהם של לאה ורחל. בין דבריו של בלעם ניתן למצוא קשר לדברי סבו אך אלו לא רק שאינם מאשרים את דברי הסב אלא אף פורכים אותם מכל וכל.
טענת לבן
לבן טען לבעלות על צאצאיו המיוחסים רק לו: "הבנות בנותי והבנים בני" ואילו בלעם קורא: "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" ואמרו חז"ל: "צורים – אלו האבות וגבעות אלו האמהות", כלומר – בלעם הודה ביחוסו של עם ישראל לאבות ולאמהות.
בחסידות אנו מוצאים הסבר פנימי יותר לטענת לבן ולדברי בלעם. לבן מייצג את העולם החומרי אשר מנוגד לכאורה לצד הקדושה. לבן טען לבעלות על אותם רגעים בהם עוסק היהודי בעניינים גשמיים וחומריים. באותם רגעים – טען לבן – היהודי נפרד מכל ענין אלוקי. במילים אחרות רצה לומר: כל עוד אתה חי בעולם הזה ומוכרח להתעסק בענינים אלו, עליך לדעת כי שלי אתה ("הבנות בנותי והבנים בני") ועליך לעשות כפי שהאדם החומרני רואה את פני הדברים. אפילו אם אתה סבור שהירידה לעולם הזה הגשמי היא רק זמנית – בדרך לעולמות רוחניים יותר, שכל מטרתה היא לזכך את העולם – אבל למעשה, ברגע שאתה מתעסק בדברים נחותים וגשמיים אתה נפרד מהאלוקים, בין אם תרצה או לא ולכן שלי אתה!
הכרת והודאת בלעם
לאמיתו של דבר אין הדבר כן. האדם עוסק בדברים הגשמיים, לשם הכוונה האלוקית שבהם, כדי להעלות כל חפץ וענין גשמי לקדושה ובכך הוא פועל – כלשון המדרש: "לעשות לו (לקב"ה) יתברך דירה ב(עולמות ה)תחתונים". לכן כשהוא עוסק בענינים גשמיים, לא רק שאין זו כלל ירידה מבחינתו, כי אם להיפך, זו היא עליה מעין כמוה. בעובדה זו הכיר אפילו בלעם, שהיה מצאצאיו של לבן ולכן אמר: "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורינו", אלו מסמלים את האבות והאמהות הקדושים אשר ביטאו בשלמות את דבקותו של היהודי בקב"ה, גם בעת שהוא מתעסק בדברים הנחותים ביותר. הם היו "מרכבה לשכינה", כעגלה המצייתת בדיוק רב לנוהג בה, ולכן גם כשעסקו בזיכוך העולם הגשמי לא התנתקו לרגע מאחדותם עם האלוקים ובודאי שהעולם הגשמי לא שלט בהם.
"דירה" לקב"ה
כח זה הורישו האבות לכל יהודי. לכן כשאנו מתעסקים בגשמיות: אכילה, שתיה, שינה, עסקי הפרנסה וכדומה, עלינו לעשות זאת מתוך הכוונה האלוקית הטהורה, כדי לעשות "דירה" בעולם הזה לקב"ה. בצורה כזו לא רק שלא נתנתק בעיסוקינו הגשמיים מהקב"ה ולא נגרר לירידה רוחנית, אלא להיפך: נחזק את הקשר עם הבורא ונעלה בעזרת מעשינו את העולם הגשמי ממדרגתו, מעלה מעלה, בכך נשכין קדושה בעולם באופן של "בכל דרכיך דעהו". בדרך זו קשור היהודי עם הקב"ה יותר מתמיד, הוא פועל את השליחות לשמה נשלח על ידי בוראו וממלא בכך את ייעודו האמיתי בעולם : "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".
