"לא רבי, מעולם לא כתבתי לך שום מכתב", אמר העיתונאי לרבי, כשהוא קורץ בעיניו כאומר "תפסתי אותו"… הוכחותיו של הרבי היממו אותו והוא יצא מחדר ה'יחידות' מתוסכל כולו. האיש שכתב לרבי שנים רבות קודם לכן, בנסיבות לא-נעימות, והרבי זכר היטב את כתב ידו.
מעשה בעיתונאי ישראלי, שביקר בשנת 1971 בארצות-הברית ובהשפעת ידידיו החליט לבקר אצל הרבי. בהגיע תורו נכנס עם אחד מהם לחדרו של הרבי, וכמקובל באותה תקופה הגיש לו את מכתבו ובו בקשותיו ומשאלותיו.
הרבי הסתכל במכתב במבט חודר וציין: "כתב היד מוכר לי. כבר כתבת אלי בעבר". העיתונאי השתומם. "סליחה, אך זו מן הסתם טעות" – אמר בהחלטיות – "מעולם לא כתבתי לרבי מאומה".
הרבי הביט שנית במכתב שבידו ו…חזר על דבריו: "כבר כתבת אלי בעבר".
העיתונאי לא זז מדעתו, תוך שהוא קורץ בעיניו לחברו קריצה שמשמעותה:
"תפסתי אותו"…
בפעם השלישית בה חזר הרבי על קביעתו היה זאת לאחר ששלף מאחת ממגירות שולחנו דף נייר מקופל. הוא הגישו לאותו עיתונאי והלה החוויר כסיד…
המכתב אכן כתוב בכתב ידו!
אך החתימה?! הלוא אין זו חתימת ידו?!
אז נזכר, כי לפני ארבע שנים, בתום מלחמת ששת-הימים, ביקש ממנו אחד מחבריו – שנפגע בידו במלחמה והכתיבה היתה קשה עליו – לכתוב מכתב לרבי. הנה כי כן, הוא – העיתונאי – כבר כתב לרבי…
יש לזכור, שבמשך ארבע השנים הללו עברו מאות-אלפי מכתבים תחת ידי הרבי, ובכל זאת ראה לנכון לשמור במגירת השולחן את המכתב הנ"ל…
