המצוה הראשונה אותה אנו מקיימים בשבת היא מצוות "הדלקת נרות" שבת. מצווה זו חובתה על גברים כנשים, – האשה בהדלקת נרות השבת, מוציאה ידי חובה את הגבר – ומשום כך כאשר אין אשה בבית אשר תדליק נרות שבת, מוטלת החובה על הגבר להדליק נרות.
בעבר היו הנרות האמצעי היחיד, לתאורת הבית, ומשום כך, כבר אז נקבע, שחובה להדליק את הנר לפני כניסת השבת, "שלא יתקל בעץ ואבן…"
האור מסמל את השלום, הרומז ל"שלום בית". שהרי כאשר האדם נמצא בחשיכה אין "שלום" בין האדם לבית תכולת ביתו, כי בכל רגע נתקל הוא ברהיט אחר… לעומת זאת בהדלקת אור הנר נעשה שלום בבית, והאדם יכול להנות מכל מה שיש בביתו.
סגולת נרות השבת אינה מצטמצמת ל"שלום בית" בלבד, וזכויות רבות שמורות להם לישראל בזכות נרות שבת, ואף רמזי גאולה נרמזו בהם וכך מצינו במדרש (ילקוט שמעוני) : "אמר הקדוש-ברוך-הוא : לעתיד לבוא, אף על פי שאני מלא את ירושלים מכבודי, שנאמר "קומי אורי, כי בא אורך", אני מדליק בתוכה נרות, שנאמר: "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" (צפניה) … אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון… והאומות עתידים להיות מהלכים לאורכם, שנאמר "הלכו גויים לאורך"… וכל כך למה? בזכות שהם מדליקין בשבת…"
לגבי התפילה, תפילת לחש, שהנשים אומרות בעת הדלקת נרות, אומר רבנו בחיי בן אשר: "ראוייה האשה להתפלל לה’ יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת, שהיא מצווה המוטלת עליה, שיתן לה ה’ בנים מאירים בתורה. כי התפילה יותר נשמעת בשעת עשיית המצווה ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה, הנקראת אור, שנאמר: "נר מצוה ותורה אור".
ומשום כך נקבע, שאם אדם מצטמצם וחוסך בהוצאותיו, חובה עליו להקדים נרות שבת להוצאות אחרות.
בימינו הכריז הרבי מליובאוויטש על "מבצע נש"ק (נרות שבת קודש) – להשתדל שכל אשה וגם בת מגיל שלוש ומעלה תדליק נרות שבת קודש, ובברכה.