יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
תוכנית ל׳ | רמת החייל | נווה שרת

בית חב"ד רמת אביב

אלמגור 18 תל-אביב

הבלתי נכנע

דומם צעדו המלוים, כל אחד כאילו הולך לתומו, מסתכל לצדדים אם אין מרגישים בו • כך הלך לעולמו הרב שעמד בעקשנות כצור חלמיש בין מצרי שאול

רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי מליובאוויטש, כיהן כרב בזמן השלטון הסובייטי. מנהיגותו הייתה אמיצה וללא שום מורא ופחד. בעקשנות ללא חת עמד על משמר היהדות עד ששילם על מסירות זו בחייו. לאחר שנות גלות וייסורים, הוא הסתלק הרחק מאוד מביתו, במדינת קזחסטן..

רבי לוי יצחק היה רבה הראשי של בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק). במשך כ-32 שנה. במסירות ובנחישות עמד הרב על משמר היהדות אל מול נסיונות המשטר הקומוניסטי להצר את צעדיו ולהכתיב את רוח היהדות כרצונם. אך לא איש כרבי לוי יצחק יתן לכך יד בהכנעה והשלטונות חרקו שיניים מול נחישותו של הרב. כך למשל מאפיות שהיו תחת המשטר המדכא הוכרחו לייצר את הקמח לפסח לפי דרישות הכשרות של הרב מאחר וידעו שאף אחד לא יקנה ללא השגחתו של הרב לוי יצחק.. וכך יוצר קמח למהדרין לפסח.

בחודש מרץ 1939 – בשעת בוקר מוקדמת התדפקו על פתח ביתו סוכני המשטרה החשאית ובידם צו מעצר וחיפוש.. במשך שעות סרקו את הבית ובסיומם לקחו איתם מאות ספרים ומסמכים והרב עצמו נעצר נחקר ועונה על פעוליות בשמירת הגחלת היהודית בברית המועצות. בסיום משפטו נגזרו עליו 5 שנות גלות בכפר ציאלי שם סבל הרב והרבנית מחסור חמור במזון ולבוש, אך למרות זאת, התמיד הרב בלימודו כאשר הרבנית הייתה מקוששת עשבים מהם הכינה לבעלה הרב דיו על מנת שיוכל להעלות את כתביו עלי שולי ספריו בשל המסור בנייר..

אחר חג הפסח תש"ד הגיע רבי לוי יצחק, תשוש וחלוש, ממקום גלותו בצ'יאילי לעיר אלמא-אטא בירת קוחסטן.

נראה היה כי רבי לוי יצחק הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, אבל דווקא מנוחה זו הביאה להתפרצות מחודשת של המחלה הממארת שכירסמה בו זמן רב. מאחר ובמקום גלותו היה טרוד ביסוריו ממצבו הכללי והבלתי-אנושי, במצור וברעב שככה המחלה ולא נתגלתה בתוקפה.

אולם לאחר שהגיע לאלמא-אטא – אל המנוחה ואל הנחלה – והסביבה היתה נוחה לו, נתעוררה המחלה במשנה מרץ ר"ל. הרופאים שטיפלו בו לא מצאו שום תרופה להצילו, ומצבו נעשה קשה מיום ליום.

בימיו האחרונים היה כבר חלוש ביותר. "הלא תראה – הצביע על היד שלו לאיש שיחו – כי לא נשאר על גופי אלא עור ועצמות בלבד. טעמה של אכילה אינני חש כלל…”.

על יומו האחרון של רבי לוי יצחק מספר עד ראיה:

ביום שלישי בלילה זכיתי אני ועוד אחד לעמוד כל הלילה ליד מיטתו לשמשו. שפתותיו מלמלו ללא הרף, אך קולו לא ישמע. לפתע התעורר, פתח את עיניו, וביקש להביא לו מים לנטילת ידים. כאשר הגישו לו את המים, אמר: "מען דארף זיך אריבער כאפן אויף יענער זייט!" (יש להתכונן לעבור לצד ההוא…) היו אלה דבריו האחרונים.

למחרת, ביום רביעי, עשרים לחודש מנחם-אב, הורע מצבו, הוא סבל מכאבים נוראים. הוא לא הפסיק מלמלמל בשפתיו. אחד הנוכחים שהטה את אזנו לשמוע מה מרחשין שפתותיו, שמע מלים מקוטעות שיצאו ממנו באנחה: ועקבותיך לא נודעו… אי, עקבות משיחא…עקבות משיחא…

לעת ערב כשמצבו התדרדר, הבהילו רופא אשר נתן לו מספר תרופות. אך כנראה ששערי שמים ננעלו, ונשמתו הטהורה נפרדה מגופו הטהור ועלתה לשמי מרום…

ההלוויה נערכה למחרת. לפני ההלוויה, לאחר שגמרו את הטהרה קראו לרבנית חנה להתקרב למיטה. בעת ההסתלקות עצמה התגברה הרבנית על רגשותיה, ולמרות שעולמה חרב בעדה, לא בכתה ולא יללה ועצרה את כאבה הגדול בליבה. כעת, בטרם יצאה ההלוויה לא יכלה להתאפק יותר, פרצה בבכי גדול וצעקה: אדם גדול, על מי נטשת אותי?!…

כל הנוכחים בכו יחד עמה והורידו כנחל דמעה.

עד ראיה תיאר את מסע ההלוויה:

…בקצה אסיה התיכונה בעיר אלמא-אטא, נערכה תהלוכת אבל עגומה, אשר כמתגנבים, מלאי פחד בלהות וצלמות, השתתפו בה היהודים המעטים שנתגלגלו לשם. ליוו למנוחת עולמים את אחד האחרונים ממנהיגי היהדות השסועה והמוחנקת של רוסיה. הרחק מעירו ומעדתו טולטל ענק הרוח, בחזקת היד האכזרית של שלטון הרשע ונסתם הגולל על שריד עשוי לבלי חת של יהדות שלימה.

דומם צעדו המלוים, כל אחד כאילו הולך לתומו, לעבודתו. כל אלה פקידים במוסדות הממשלה, עובדים וגולים. כל אחד מסתכל לצדדים אם אין מרגישים בו ובקלקלתו – כי אחרי הארון הוא הולך! עמוק בלב טמון הצער הנורא, עם הפחד והחרדה כי לא יוודע לאיש ולא יתנקמו בו. כי הרי הלוויה של רב יהודי יכולה להיות נידונה כהפגנה נגד המהפיכה", ומשתתפיה יכלו לשלם בעד "חטא" זה בשנות מאסר וגולה למקומות נדחים.

כך הלך לעולמו אחד המיוחד, ואולי האחרון מיחידי הסגולה, הרב הנפלא שעמד בעקשנות כצור חלמיש בין מצרי שאול ומצוקי שחת, הוא לא נכנע תחת היד הטמאה!

להלן מספר קטעים ממאמר הערכה מיוחד שכתב עליו מחותנו, הרבי הקודם:

כבר בשחר נעוריו הראה הרב לוי יצחק כשרונות מעולים יוצאים מהכלל; מלבד גאונותו הגדולה בתורה הנגלית [תלמוד וכיו"ב] היה בקיא נפלא בספרי קבלה, משכיל מעמיק בחסידות חב"ד, ירא-שמים נדיר ובעל מידות טובות. הוא השתתף בכל האסיפות בעניני הכלל ונטל חלק גדול במבצע חלוקת המצות לחיילים במלחמת יפן-רוסיה;כמו כן באיסוף חומר להגנת היהודי בייליס במשפט עלילת הדם המפורסם.

בימי רבנותו בעיר יקטרינוסלב פעל רבות לטובת החזקת היהדות הרבצת תורה ועניני הכלל בעירו ובסביבותיה. בשנים האחרונות לחייו הוגלה יחד עם משפחתו למעמקי רוסיה, דבר שהשפיע על בריאותו והוא נפטר שם. הוא השאיר אחריו כתבים רבים בנגלה ובקבלה. חבל על דאבדין ולא משתכחין. תנצב"ה

מערכת האתר

השאירו תגובה

השאר מחובר!

אל תפספס את המגזין האיכותי שלנו שמכין אותך לשבת