יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
תוכנית ל׳ | רמת החייל | נווה שרת

בית חב"ד רמת אביב

אלמגור 18 תל-אביב

לתת את המובחר

הכהנים הקדישו את כל חייהם לעבודת הבורא כשליחי העם ככתוב: "ה' הוא נחלתם". 42 מתנות נצטוו בני-ישראל לתת לכהנים מיבול השדה ומהקרבנות בהן הכהנים זכו משולחנו של הקב"ה. באמצעות "מתנות הכהונה" מבטא היהודי את מסירותו לעבודת הבורא כשהוא נותן את החלקים הטובים ביותר לה'.

הכהנים הקדישו את כל חייהם לעבודת הבורא כשליחי העם בקודש ככתוב: "ה' הוא נחלתם". זו הסיבה שבני-ישראל נצטוו לתת לכהנים 42 מתנות כהונת מיוחדות מיבול השדה ומהקרבנות שהביאו. כל אלה היו מיועדים לקב"ה והכהנים זכו מ"שולחן גבוה" הוא שולחנו של הקב"ה. באמצעות "מתנות כהונה" מבטא היהודי את מסירותו לעבודת הבורא כשהוא נותן את החלקים הטובים ביותר לה'.

ניצול הזמן

על אף שכיום עדין לא נבנה בית המקדש ואיננו נותנים לכהנים מתנות, נוכל ליישם את הרעיון העומד מאחורי מצווה זו. הקדשת מיטב הנכסים לכהן מתבטאת בימינו בצורך לתת את מיטב הנכסים למטרות רוחניות, כפי שכותב חרמב"ם בספרו "משנה תורה" (סוף הלכות איסורי מזבח) : "והוא הדין לכל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהיה מן הנאה. אם בנה בית תפילה – יהיה נאה מבית ישיבתו. האכיל רעב – יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו. כיסה ערום – יכסה מן היפה שבכסותו… וכן הוא אומר "כל חלב לה' וגו'" בדומה לזה מצווה היהודי להקדיש את מיטב הזמן והכוחות הנפשיים והגופניים – ל"כהן" שבתוכינו, דהיינו לנשמה, לה' ותורתו. לכן יש להקדיש את הזמנים הטובים ביותר במשך היום לעבודה הרוחנית. את הרגע הראשון של היום, מיד לאחר הקימה, אנו מייחדים להודיה לה' באמירת "מודה אני". לאחר מכן אנו מנצלים את השעות הרעננות של הבוקר לתפילה בכוונת הלב, לאחריה אנו מתישבים ללמוד שיעור תורה ורק אחר כך אנו פונים למלאות את צרכינו האישיים, במלאכה, במסחר וכדומה. גישה זו מבטיחה לנו הצלחה בכל היום.

 כולם קדושים

טענתם של קורח ועדתו היתה גם כנגד נתינת הטוב והמובחר לכהן. כדי להמחיש זאת הגיעו אל משה כשהם עטופים בטליתות ושאלו בלגלוג: "האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית?האם בית מלא ספרים חייב במזוזה?". בכך התכוונו לומר: הרי "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה"', ואם כן, בשביל מה זקוקים לכהן גדול וכל שכן שיותר לתת לו את המובחר?

גם היום אנו שומעים את אותה טענה רק בסגנון שונה מעט : הרי "כולם קדושים", לכולם לב יהודי ונשמה אלוקית, מדוע יש צורך לתת דוקא את מיטב הכוחות לקב"ה והרי בין כך ובין כך שורה השכינה בכל אחד בתוקף היותו יהודי. כל אלו הן "טענות קורח" ומהם נוצרה מחלוקת שהפילה חללים בעם.

לא להסתפק בקדושה הכללית

משה עונה בחיוב על שאלותיו של קורח : "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית" ו"בית מלא ספרים חייב במזוזה". הוה אומר – אין להסתפק בקדושה הכללית, יש להדגיש את התכונות המיוחדות של כל מצוה : הטלית חייבת ב"ציצית" (שתוכנה : יראה והתבטלות) וגם מי שלמד הרבה תורה, בבחינת "בית מלא ספרים", חייב שתהיה לו "מזוזה" הכוללת את פרשיות קריאת שמע שנושאן הוא אהבת ויראת ה'.

 זהו גם ענינן של מתנות הכהונה, המבטאות את שיעבוד מיטב הכוחות לה'. כאשר הן חסרות עלול אפילו לימוד התורה להשיג תוצאות שליליות, שהרי כאשר אין את המסירות לה' וקבלת עול מלכות שמים יכולים לקחת את התורה, שהיא סם החיים ולהביא אותה עד שאול תחתית. אך בשכל רצון האדם לתת את המובחר שיש לו לה', זוכים לברכת ח' בכל הפעילות היומית ולהצלחה בלימוד התורה ובקיום מצוותיה. המובחר שיש לו לאדם הם ילדיו ולכן יש לנצל את מיטב שנותיהם הראשונות של הילדים היקרים לנו ולהקדישם לה', ללימודים ברוח החינוך היהודי האמיתי. אז נזכה לברכת כהנים: "יברכך" – בבנים ובממון. "וישמרך" – שהממון ינוצל לצרכים בריאים ושמחים ולא להוצאות על רופאים וכד'. "וישם לך שלום" שהרי "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום".

מערכת האתר

השאירו תגובה

השאר מחובר!

אל תפספס את המגזין האיכותי שלנו שמכין אותך לשבת