עריכת 7 הקפות בשמחת תורה מיוחסת למקובלי צפת, בתקופת האר"י ז"ל, על-פי הקבלה.
המספר שבע, כידוע, הינו מספר בעל משמעות יסודית ושיטטית ביהדות.
שבעת ימי השבוע,
שבעה רקיעים,
שבע שנים – הינו מחזור לענין שמיטה ויובלות: השביעית היא שנת השמיטה (שהיא קודש לה’). שבעה מחזורים של שבע שנים מביאים לשנת ה"יובל",
שבעת קני המנורה,
שבעת ימי הפסח והסוכות,
ימי ספירת העומר – שבע שבועות (מפסח עד שבועות),
וכמובן – שבע הספירות/המידות (שבקבלה): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. התפילות בכל אחת מן ההקפות, עוסקת באחת הספירות.
כך גם מקובל שהכלה מקיפה את החתן (תחת החופה) שבע הקפות.
בעת כניסת בני ישראל לארץ-ישראל, בתום המסע המדבר, נצטווה יהושע בן-נון (פרק ו’) שהכהנים ישאו את ארון ברית ה’ ויקיפו את חומת יריחו במשך שבעה ימים, וביום השביעי לקיים שבע הקפות, סביב יריחו, כאשר הכהנים נושאים את ארון ברית ה’, ותקעו בשופרות וכו’. ואז נפלה חומת יריחו.
ועוד דוגמאות רבות.
לענין ההקפות הנערכות בארץ במוצאי שמחת תורה, הנקראות "הקפות שניות". בעדות מסויימות נהגו לשמוח עם התורה, בחצר בית הכנסת, משעות הצהריים, ולא החזירום עד הערב. וכמקובל – כאשר מכניסים ספר תורה לבית הכנסת, עורכים הקפות. לפיכך קיימו הקפות גם בערב. אחרים המשיכו בשמחת עד הערב, כדי שיוכלו לחזק את השמחה עם כלי זמר (שהשימוש בהם אסור ביום-טוב משום קדושת היום). כיום כל העדות נוהגים לקיים הקפות שניות, ולו מן הטעם של הזדהות עם יהודי חוץ-לארץ החוגגים את שמחת תורה למחרת שמיני עצרת, ומקיימים "הקפות שניות" (פעם ראשונה בליל שמיני עצרת ופעם שנייה בליל שמחת-תורה של גלויות).
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
