ממוצאי יום א' של פסח ועד ערב חג השבועות, סופרים בכל ערב לאחר תפילת ערבית את הימים ואת השבועות שעברו : "היום יום אחד לעומר", "היום שני ימים לעומר" וכו' במשך 49 יום. השם ספירת העומר נובע מכך, שהתחלת הספירה היא ביום שבו היו מקריבים – בזמן שבית המקדש היה קיים – את קרבן "עומר התנופה", שהוא קרבן מנחה משעורים, מהתבואה החדשה שנקצרה בליל ששה עשר בניסן. הספירה מבטאת את ההשתוקקות לקראת חג מתן תורה 'שהוא ביום החמישים לעומר, ובו גם הקרבת מנחת שתי הלחם מהחיטה החדשה. בימי ספירת העומר נוהגים בקצת מנהגי אבילות (אין נושאים נשים, אין לובשים בגד חדש, אין מסתפרים ועוד) – זכר ל:24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו במגיפה בזמן ספירת העומר, על שלא נהגו כבוד זה בזה.