להיות מחובר

לקראת ביצוע העונש בקורח ועדתו, קודם שפתחה האדמה את פיה ובלעה אותם, אמר הקב"ה למשה ולאהרון: "היבדלו מתוך העדה הזאת". מהי 'עדה'? זאת אנו למדים מפרשת המרגלים, שבה היו עשרה מרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, והקב"ה קורא להם 'עדה', כמו שנאמר: "עד מתי לעדה הרעה הזאת". מכאן למדנו ש'עדה' היא לפחות עשרה יהודים.

חז"ל לומדים מהפסוק בפרשתנו שהקב"ה שוכן בתוך עשרה מישראל, אפילו הם חוטאים. נאמר "ונקדשתי בתוך בני-ישראל", ונאמר כאן "היבדלו מתוך העדה הזאת". המילה 'תוך', המופיעה בשני הפסוקים, באה ללמד בגזֵרה שווה, שבכל מקום שבו מכונסת עדה מישראל, היינו עשרה, הקב"ה שוכן בתוכם.

דרגות הקדושה

מה עניינה של השראת השכינה הזאת על עשרה מישראל, והלוא "מלוא כל הארץ כבודו"? הקב"ה נמצא בכל מקום, כמו שנאמר "את השמים ואת הארץ אני מלא", ובזוהר נאמר "לית אתר פנוי מניה" [=אין מקום פנוי ממנו]. הרי שהקב"ה נמצא גם עם אדם יחיד ואפילו במדבר שמם. מהו אפוא הייחוד של עשרה מישראל?

אלא יש כמה וכמה דרגות בנוכחות האלוקית. אכן, הקב"ה נמצא בכל מקום ופינה, אבל הנוכחות הזאת אינה גלויה בהכרח לברואים. הם אינם מרגישים זאת מפני שהקב"ה אינו גלוי אליהם. ובזה היתרון של השראת השכינה על עשרה מישראל, שהיא שייכת לברואים, ועד שמי שיש לו 'עיניים בהירות' יכול לראות ולהרגיש זאת.

מלאך מתבטל

יתרה מזו, עוצמת הקדושה בתוך עשרה מישראל היא בדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שממלאת את המציאות כולה, בבחינת "את השמים ואת הארץ אני מלא". ולכן מביא בעל התניא בשם רבותיו, ש"אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל – היה מתבטל ממציאותו לגמרי". כי המלאך יש לו היכולת לראות את הקדושה הזאת, ואין בכוחו לעמוד בה.

זו הקדושה העצומה הקיימת בתוך עשרה מישראל, "אף שאינם מדברים בדברי תורה". על כך אנו מודים לקב"ה: "אשרינו מה טוב חלקנו… ומה יפה ירושתנו". אשרינו שיש בנו מעלה גדולה ומופלאה כל-כך, שאפילו כשאין אנו עוסקים בדברי תורה או בקיום מצווה, אלא מתאספים יחדיו בלבד, גם אז שורה עלינו קדושה עצומה כל-כך.

כוח התורה והמצוות

למעלה מזה היא הקדושה השורה על יהודי בשעה שהוא עוסק בתורה או במצוות. זו דרגה עליונה לאין-ערוך, בגלל הכוח המיוחד הקיים בתורה ובמצוות, שבשביל זה היה כל העניין של מעמד הר-סיני וביטול המחיצות שבין עליונים לתחתונים.

כשיהודי לומד תורה ומקיים מצווה הוא מתאחד אפוא באחדות מלאה עם עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא, נותן התורה ומצוֶוה המצוָוה. מזה אפשר לשער את עוצם הקדושה השורה על עשרה מישראל בשעה שהם עוסקים בתורה ובמצוות.

(תורת מנחם כרך כח, עמ' 187)

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות