יו"ד בשבט הוא יום פטירתו של האדמו"ר השישי בשולשלת חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון שנפטר ביום זה בשנת ה’תש"י (1950) בניו יורק.
יו"ד בשבט הוא גם יום עליתו לנשיאות של הרבי מליובאוויטש – רבי מנחם מענדל שניאורסון בשנת ה’תשי"א (1951) – שנה לאחר פטירת חותנו רבי יוסף יצחק נ"ע.
יום זה מציין עבור חסידי חב"ד ומוקירי פועלו של הרבי, זמן להגברת ההתקשרות לרבי לתורתו, ולדרכיו.
רבי יוסף יצחק נודע במסירות נפשו ברוסיה ובארה"ב לעמן יהדות וחיסדות, חינוך ילדי ישראל והפצת היהדות. על פועלו זה גם ישב בכלא הסובייטי ומעל ראשו ריחפה סכנת מוות. בניסי ניסים הצליח לצאת את ברית המועצות ולקבוע את מקום משכנו בניו יורק משם המשיך בפעילותו ללא חת.
שנה לאחר הסתלקותו (יו"ד שבט תש"י) התמנה חתנו – רבי מנחם מענדל – כנשיאה השביעי של חסידות חב"ד, והמוכר לכל כמי שהקים עולה של יהדות וחסידות לאחר שנות המלחמה ועד ימינו, שלח למעלה מ-3500 שלוחים (!) לכל קצווי תבל להפיץ תורה וחסידות ובשורת הגאולה.
בזכות פעולותיו של הרבי התקרבו אלפים-אלפים מבני ישראל ליהדות, ושלוחיו עומדים הכן ליד כל יהודי לעזרה ותמיכה.
ממנהגי יו"ד שבט:
- לימוד בתורת רבי יוסף יצחק נ"ע מליובאוויטש ובמיוחד במאמרו האחרון "באתי לגני"
- הדלקת נר ביום זה.
- כתיבת ’פדיון נפש’
- קבלת החלטה טובה בתורה ומצוות
- השתתפות בהתוועדות רעים
