שמותיו של החג
ארבע שמות יש לחג השבועות וטעמם עימם:
חג-השבועות – כי היהודים ספרו ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות, משעת יציאת מצרים עד שניתנה התורה.
חג מתן-תורה – כי בו ניתנה התורה לעם-ישראל.
חג הקציר – כי בימים אלה מתחיל קציר החיטה.
חג הבכורים – כי בחג-השבועות החלו להביא לבית-המקדש את היבול הראשון של האילנות,שנקרא "בכורים". את הבכורים היו מביאים רק משבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ-ישראל: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רמון, זית, דבש-תמרים.
התורה – מגן העם
העולם של ימינו שונה מאוד מכפי שהיה לפני מאה שנה. בתוך מאה השנים הללו קמו מדינות חדשות ונעלמו מדינות ישנות. מאות מיליוני בני-אדם נדדו מארץ אחת לשנייה, החליפו שפה, תרבות, אורחות-חיים וסגנונות לבוש. אם היינו מביאים לכאן אדם שחי לפני מאה שנים – הוא לא היה מכיר בכלל את דמות העולם של ימינו.
כל זה קרה במשך מאה שנה בלבד. תארו לעצמכם אלו שינויים כבירים קרו בעולם במשך חמש-מאות, אלף, אלפיים ושלושת אלפים שנים. מדינות כבשו זו את זו עשרות פעמים. ממלכות אדירות קמו ונעלמו. העמים התערבבו אלה באלה, עד שאין היום שום עם שהצליח לשמור על ייחודו ועל זהותו במשך ההסטוריה.
חוץ מהעם היהודי. העם הקטן הזה סבל יותר מכל עם אחר על-פני האדמה. הוא נדד בכל קצווי תבל ועבר רדיפות ועינויים. הוא התפזר בכל חמש היבשות של כדור- הארץ. אבל הוא לא התבולל בין העמים והצליח לשמור על ייחודו. גם אחרי אלפי שנים נשארנו כולנו יהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב. כל זה קרה בזכות ספר יקר שקיבלנו בשעה שנעשינו לעם, ספר שעליו שמרנו במסירות-נפש
במשך כל הדורות. זהו ספר-התורה.
התורה שמרה עלינו שלא נאבד בין העמים האחרים. היא איחדה אותנו לאורך שנות הגלות. יהודים ברוסיה ובתימן, בצרפת ובאמריקה, באוסטרליה ובתוניס למדו אותה תורה, קיימו אותן מצוות, שמרו אותם חגים והתפללו באותה שפה.
בזכות התורה זכרנו את ארצנו. מהתורה למדנו שארץ-ישראל ניתנה לנו לנחלה מאת בורא העולם. בתורה מצאנו את ההבטחה, שגם אחרי שנים רבות של גלות אנו עתידים לחזור לארץ-ישראל ולבנותה מחדש. זכרנו, האמנו, ציפינו – והנה אנחנו פה.
כל זה קרה בזכות התורה, שניתנה לנו במעמד הר-סיני בחג-השבועות. לכן אנחנו חוגגים את החג הזה ושמחים בו, ובכל שנה אנו מקבלים עלינו מחדש את התורה, שהיא המתנה היקרה ביותר שנתן לנו הקדוש-ברוך-הוא. ואנחנו גם מחכים שתתגשם ההבטחה הגדולה של התורה – שיבוא משיח-צדקנו ויביא לנו ולעולם כולו את הגאולה האמיתית והשלמה.
נעשה ונשמע
לפני שנתן הקדוש-ברוך-הוא את התורה לעם-ישראל, הלך לכל העמים שהיו בעולם ושאל: "האם אתם רוצים לקבל את התורה?".
שאל כל עם: "מה כתוב בתורה זו שאתה רוצה לתת לנו?". סיפר הקדוש-ברוך-הוא לכל עם על מצווה אחת מהתורה. כששמעו זאת העמים אמרו: "לא, איננו יכולים לקיים מצווה זו. איננו יכולים לקבל את התורה".
כששאל ה' את היהודים אם הם רוצים לקבל את התורה, לא שאלו אותו מה כתוב בה. הם אמרומיד: "כן, אנו רוצים לקבל את התורה. נקיים כל מה שכתוב בה. נעשה ונשמע!". מיד נתן ה' את התורה לעם-ישראל.
הילדים – ערבים
כשרצה ה' לתת לעם-ישראל את התורה, ביקש לדעת מי יהיה אחראי לכך שהיהודים ישמרו אתהתורה, ילמדו אותה ויקיימו את מה שכתוב בה. הוא ביקש מבני-ישראל ערבים (אחראים).
אמרו היהודים: "אבותינו הקדושים – הם יהיו ערבים בעדנו". אך ה' לא קיבל תשובה זו. אמרו עוד היהודים: "נביאינו יהיו ערבים בעדנו". אך גם תשובה זו לא הסכים הקדוש-ברוך-הוא לקבל. ואז אמרו היהודים: "יש לנו ערבים טובים – הילדים שלנו! הם יהיו אחראים לכך שנשמור את התורה. אם המבוגרים ישכחו ולא ישמרו את התורה כראוי, יבואו הילדים וישמרו את התורה ויחזירו את כל העם אליה". כששמע ה' תשובה זו, מצאה חן בעיניו ונתן ליהודים את התורה.
כל העם ראה
כששלח הקדוש-ברוך-הוא את משה רבנו להוציא את בני-ישראל ממצרים, חשש משה ללכת ואמר: "אולי לא יאמינו לי, אולי יטענו שה' לא דיבר אלי". אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: "אל תירא, יבוא יום וכל העם יראה שאני נותן את התורה על- ידך".
לאחר שיצאו ממצרים והגיעו להר-סיני, אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה: "לך אמור לעם-ישראל, שאני עומד להתגלות על הר-סיני לעיני כל העם, והכל יראו שאני נתתי את התורה ואני שלחתי אותך".
התכונן כל העם שלושה ימים וציפה לקבלת התורה, ואז ירד הקדוש-ברוך-הוא על הר-סיני. כל העם ראו את הקולות, את האש והעשן, ושמעו את הקול הגדול: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית-עבדים".
אחרי ששמעו בני-ישראל את שני הדברות הראשונים, הרגישו שאין בכוחם לשמוע עוד את קולה'. הם באו למשה רבנו בבקשה: "אנא, בקש מהקדוש-ברוך-הוא שיתן לך את התורה ולא ידברישירות אלינו, פן נמות". נענה ה' לבקשת העם ומסר את שאר הדברות ואת כל דיני התורה למשה רבנו.
תורה מתוך ענווה
כששמעו ההרים שה' עומד לתת את התורה על אחד מהם, מיד באו כל ההרים הגבוהים ואמרו: "עלי תינתן התורה, עלי תינתן התורה". רק הר סיני עמד מבוייש. הוא היה הר נמוך ומה היה יכול לומר ליד ההרים הגבוהים?
אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: "למה אתם מתרוצצים, הרים גבוהים? אתן את התורה דווקא על הר-סיני, שהוא הר נמוך. כך ידעו הכול, שרק על-ידי ענוה זוכים לתורה".
התורה של כולם
התורה ניתנה דוקא במדבר השומם ולא במקום מיושב. מכאן למדנו, כי כשם שהמדבר שייך לכולם ואינו רכושו של איש, כך גם התורה היא של כולנו; כולנו יכולים וצריכים ללמדה ולהבינה, כי היא שלנו.
ממנהגי החג
אוכלים מאכלי חלב
בחג-השבועות נוהגים לאכול גבינות ומאכלי חלב. אחת הסיבות לכך היא, שכאשר ניתנה לבני-ישראל התורה, ובה נצטוו על דיני הכשרות, התברר שאין להם בשר כשר, מכיוון שהכנת בשר כשר דורשת סכיני שחיטה מיוחדים וכן יש צורך להשרות את הבשר במים ולמלחו במלח, וכל זה דורש זמן. לכן אכלו ביום זה מאכלי חלב.
ערים עד הבוקר בליל שבועות
משום שרבים מבני-ישראל שכבו לישון בלילה שלפני מעמד הר-סיני, ושנתם היתה מאוד נעימה ומתוקה, עד שהקודש-ברוך-הוא היה צריך להעירם משנתם. כדי לתקן זאת אנו נוהגים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה.
יש המקשטים בירק את בית-הכנסת
בקהילות רבות נהוג לקשט את בית-הכנסת בענפי אילנות. אחת הסיבות לכך היא, כדי להזכיר את הר-סיני שהיה מכוסה ירק, שלכן ציווה הקדוש-ברוך-הוא להרחיק את הצאן והבקר מההר.
סיפורים לשבועות
אליהו והצייד
פעם הלך אליהו הנביא בדרך ופגש אדם פוחז וקל-דעת. החל האיש ללעוג לאליהו: "אתה כל היום לומד תורה, ואילו אני עושה חיים ונהנה מתענוגות העולם".
אמר לו אליהו: "בני, אבל מה תענה ביום-הדין, כשישאלו אותך למה לא למדת תורה?". צחק האיש: "מזה אני לא מפחד. אענה, שלא נתנו לי שכל ובינה ללמוד תורה". שאלו אליהו: "ממה אתה מתפרנס?". השיב האיש: "אני צד עופות ודג דגים". שאלו אליהו: "איך אתה עושה זאת?". הסביר האיש: "אני לוקח פשתן, עושה ממנו חוטים חזקים, מכין מלכודות ורשתות ובאמצעותן צד את העופות ודג את הדגים".
שאלו אליהו: "מי לימדך להכין מלכודות ורשתות?". אמר האיש: "מן השמים נתנו לי בינה ודעת". אמר לו אליהו: "אם נתנו לך בינה ודעת להכין מלכודות ורשתות, ונתנו לך שכל כדי לצוד עופות ולדוג דגים – כל-שכן שנתנו לך שכל ובינה כדי להבין את דברי התורה, שעליהם נאמר: 'כי קרוב אליך הדבר מאד'. אם רק תרצה – תוכל גם אתה ללמוד תורה".
נגעו דבריו של אליהו בליבו של האיש ופרץ בבכי. אמר לו אליהו: "אל תבכה, אתה עוד יכול ללמוד תורה. איך הדבר תלוי אלא ברצונך".
(על-פי מדרש תנחומא וילך ג; ילקוט שמעוני סוף פרשת ניצבים)
החכם והסוחרים
מעשה בתלמיד-חכם אחד שנסע בספינה. באותה ספינה נסעו סוחרים עשירים, שהובילו עמם סחורות. היו הסוחרים מתגאים בסחורותיהם איש לפני רעהו ומתארים את העסקים המוצלחים שצפויים להם. רק היהודי החכם ישב עם ספריו ולמד, ולא השתתף בשיחותיהם של הסוחרים.ה שאלו הסוחרים את היהודי: "האם גם אתה מוליך עמך סחורה?". השיב החכם: "כן, אך סחורתי יקרה יותר מכל סחורותיכם". שמעו כך הסוחרים והתחילו לנסות לנחש איזו סחורה יקרה זו שמוביל עמו היהודי. אחד אמר: "ודאי הוא מוביל משי יקר". שני אמר: "אני חושב שיש עמו תכשיטי-זהב מרהיבים". שלישי אמר: "ואולי הוא נושא עמו יהלומים ואבנים יקרות אחרות?".
מרוב סקרנותם החלו לחפש את הסחורה. הם שאלו את רב-החובל היכן מצויה סחורתו של היהודי. אמר להם רב-החובל: "היהודי הזה לא הביא עמו שום סחורה". בדקו הסוחרים בחדרו, וראו שאין גם שם זכר לסחורה כלשהי. כך חיפשו ובדקו ולא מצאו דבר.
לגלגו הסוחרים על היהודי: "לא סוחר אתה, אלא סתם עני שאין לו מאומה". אך החכם שתק ולא השיב להם מלה.
הספינה המשיכה במסעה ולפתע התנפלו שודדי-ים על האניה ולקחו את כל הסחורה שהיתה בה. הסוחרים העשירים נותרו בלי כסף ובלי רכוש, רק עם בגדיהם אשר לעורם. אמר להם החכם: "עכשיו תיווכחו שסחורתי יקרה יותר משלכם". כשהגיעו ליבשה, נכנס החכם לבית-המדרש והחל לשוחח בדברי-תורה עם יושבי בית- המדרש. הללו ראו מיד כי האורח הוא חכם גדול. מיהרו להזמין את כל תלמידי- החכמים, והאורח דרש לפניהם דרשה נפלאה ועמוקה.
אחרי הדרשה הכינו לכבודו סעודה גדולה וכיבדוהו כבוד רב. אחר החכם למארחיו: "אנא מכם, דאגו גם לסוחרים שבאו עמי בספינה, אשר שודדים גזלו מהם את כל סחורותיהם והשאירום בעירום ובחוסר-כל". שמעו היהודים בקולו, הכינו אכסניה לסוחרים ונתנו להם כסף שיוכלו לקנות אוכל ולחזור לבתיהם".
היו הסוחרים מלאי תודה לחכם, ובאו לבקש את סליחתו על שלגלגו עליו בהיותם בספינה.
אמר להם: "הלא אמרתי לכם שסחורתי יקרה יותר משלכם; הסחורה שלכם יכולה להינטל מכם,ואילו סחורתי קיימת לעד".ה ועל כך אמר דוד המלך: "טוב לי תורת-פיך מאלפי זהב וכסף".
(על-פי מדרש תנחומא פ' תרומה, ותנחומא-הקדום שם)
לשמוע את עשרת הדברות
בחג-השבועות בבוקר קוראים בבתי-הכנסת את עשרת הדברות מתוך ספר-התורה. כל הנוכחים עומדים על רגליהם ומקשיבים לקריאה. חכמינו אמרו, ששמיעת עשרת הדברות בשבועות נחשבת לנו כאילו אנו עומדים לפני הר-סיני ושומעים את עשרת הדברות מפי הקדוש-ברוך-הוא.
לכן נזכור: כל הילדים, בנים ובנות, גדולים וקטנים, באים לבתי-הכנסת בבוקר החג. יחדיו נקשיב לקול הקורא בתורה ונרגיש כאילו אנו עומדים עכשיו מול הר-סיני ושומעים את עשרת הדברות מפי האלוקים.