קרני השמש האחרונות התפזרו לאיטם והערב ירד על העיירה ברדיטשוב. היה זה יום צום תענית אסתר והיהודים החלו להתאסף בבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה.
בית הכנסת נתמלא חיש מהר מפה לפה. גם בעזרת הנשים, התאספו נשים ובנות, שבאו לשמוע את קריאת המגילה, המתעדת את נס חג הפורים, שנעשה בזכותה של אישה יהודיה, הלוא היא אסתר המלכה.
כל העיניים ננעצו ב"מזרח", בסמוך לארון הקודש, שם ישב הרבי מברדיטשוב, רבי לוי יצחק. הרב הקדוש ישב במקומו וחיכה, כמו כולם, לתחילת תפילת ערבית.
לפתע, ניגש השמש אל הרבי ולחש באוזניו דבר מה. הרבי קם מכסאו ויצא מבית הכנסת. כולם קמו לכבודו והסתכלו בהשתוממות על דמותו האצילית, שנעלמה בפתח הדלת.
רבי לוי יצחק נכנס לחרר 'בית הדין', שם עמדה אישה ובידיה תרנגול שחוט. היא היתה מוטרדת.
"רבי", אמרה ברעד קל, "יש לי שאלה", ובאומרה זאת הגישה לרבי לוי יצחק את התרנגול.
רבי לוי יצחק הסתכל על העוף השחוט, בדק אותו, פשפש בקרביו, ולאחר דקות ספוגות של מחשבה פסק: "טרף! התרנגול אינו כשר! אסור לאכול אותו".
"אוי לי ואבוי לי", נזדעקה המסכנה. "בפרוטותי האחרונות קניתי את התרנגול הזה. בעלי חולה וחלש, וקיוויתי שקצת מרק עוף יחזק אותו. גם הילדים לא טעמו עוף או מרק זה זמן רב. כולנו חיכינו בצפיה דרוכה לקראת סעודת פורים אמיתית, ומה יהיה עכשיו…" בכתה האישה ופרכה את אצבעותיה.
היה זה מחזה קורע לב ומעורר רחמנות להסתכל עליה.
"אל דאגה, בתי", ניסה רבי לוי יצחק להרגיעה. "השם יתברך עוזר תמיד לכולם והוא יעזור גם לך, את תראי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. דרך אגב, היכן אתם גרים?" התעניין הרבי, והאישה מיהרה לציין את כתובתם המדוייקת.
"זה די מרוחק מכאן', הרהר הרבי בקול, "האם מי שהוא נשאר עם בעלך כשיצאת?"
"יענקלה, בני בן השבע, משגיח עליו ועל אחיו ואחותו הקטנים", השיבה האישה.
"אם כך, אם את כבר כאן, מדוע שלא תלכי לבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה?"
הרעיון מצא חן בעיניה, למרות מצב רוחה העגום. היא פנתה לבית הכנסת ונכנסה לעזרת הנשים.
הרבי, לעומת זאת, לא שב למקומו בבית הכנסת. הוא לבש את מעיל החורף שלו ויצא אל הרחוב החשוך. בצעדים מהירים הלך לביתו. איש לא היה בבית, כמובן, כולם היו בבית הכנסת והמתינו לקריאת המגילה. רבי לוי יצחק לקח מפה לבנה והחל למלא אותה בכל טוב; חלות, אזני המן, צלחת עם דגים ממולאים, סיר עם מרק עוף ועוד דברים טובים לרוב.
מבלי לאבד זמן מיותר, קשר רבי לוי יצחק היטב את קצוות המפה, לקח אותה בידו ויצא לדרך, אל ביתה של האישה הענייה. כשנכנס פנימה, היה הבית שקט, הילדים שכבו במיטותיהם ונמו את שנתם. רבי לוי יצחק נכנס בצעדים חרישיים פנימה ואז הוא שמע קול חלוש בוקע מן החדר הפנימי:
"ביילה, זו את? מה היה עם ה'שאלה'?"
"פורים שמח!" השיב רבי לוי יצחק בעליזות. "ביילה תשוב עוד מעט. כעת היא נמצאת בבית הכנסת כדי לשמוע את קריאת המגילה. הנה השם יתברך שלח לכם משלוח מנות. אכלו ושתו מתוך בריאות ושמחה".
הרבי הוציא את כל המצרכים שהביא עימו והניח אותם על השולחן, לאחר מכן יצא שמח וטוב לב, ובצעדים מאוששים חזר לבית הכנסת.
משנכנס לבית הכנסת, הבחין רבי לוי יצחק במבטיהם המוטרדים של המתפללים שהודאגו מהיעלמותו הפתאומית והמסתורית. דאגתם התפוגגה כשראו את הרבי חוזר ופניו קורנות משמחת חג הפורים הממשמש ובא. נהרה היתה נסוכה על פניו. פני הרבי קרנו מאושר ושמחה. הרבי נתן את האות להתחיל בתפילת ערבית, וכמנהגו מידי שנה בשנה, לאחר תפילת ערבית קרא רבי לוי יצחק את המגילה.
במשך שנים רבות לאחר אותו חג הפורים, הזכירו את קריאת המגילה המיוחדת במינה, שעוד לא היתה כמוה. פניו הקדושות של רבי לוי יצחק האירו באור מיוחד, אור פנימי, שהאיר את בית הכנסת כולו, וכאשר הוא הגיע לפסוק "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" קרא אותו מתוך דבקות גדולה, עד שכל השומעים חשו היטב את משמעותה האמיתית של מצוות אהבת ישראל.
לאחר קריאת המגילה, כאשר שבה הרבנית הביתה ורצתה לחמם את האוכל לסעודה שאחר הצום, ציפתה לה הפתעה מאד לא נעימה מבחינתה: שום דבר לא נמצא במקומו; לא דגים ולא בשר, אפילו אוזני המן הטריות נעלמו ואינם. אובדת עצות נכנסה לחדרו של בעלה, הרבי, כדי לספר לו, שמישהו התגנב לביתם וסחב את כל האוכל שהכינה. אבל משנכנסה לחדרו של הרבי, ברך אותה בעלה בברכת "פורים שמח" עליזה בפנים קורנות ובחיוך רחב, הבינה הרבנית ידו של מי היתה ב"מעל".
מבלי לומר דבר, עזבה הרבנית את החדר. כעת עליה לארגן ארוחה כלשהיא כדי לשבור את הצום, עד לסעודת הפורים ביום המחרת היא כבר תדאג לבשל מאכלים אחרים.
ובינתיים, ביילה, האישה הענייה, מיהרה לפרסם בין כל שכנותיה וידידותיה על כל מה שעשה רבם הקדוש למענה ולמען בני משפחתה. החדשות פשטו חיש מהר בכל העיירה, ויהודי ברדיטשוב, שכה העריכו את רבם, שלחו לו משלוחי מנות ביד רחבה, וכמובן שלא שכחו גם את ביילה, בעלה החולה וילדיהם הקטנים.
זקני ברדיטשוב שסיפרו סיפור זה, סיימו את המעשה, כי "לא היה בברדיטשוב פורים כה שמח, כמו פורים זה"…