היה פעם מלך גדול שחוקק בארצו חוק שונה מכל המקובל בארצות אחרות. ומה היה אותו חוק? אף אדם בארצו לא מונה לתפקיד רם המעלה כמו משנה למלך או מושל עיר, בזכות עושרו או יחוס אבות שלו. כדי להתקדם היה עליו להוכיח את עצמו במעשים: להיות גיבור מלחמה או להועיל למלך באופן כלשהו.
בני המדינה קיבלו עליהם חוק זה וכל מי שרצה למצוא חן בעיני המלך ולזכות בהערכתו היה משתדל לפעול טוב כפי יכולתו.
והנה, למלך הזה היו שלושה בנים שהיו אהובים עליו מאוד. כאשר גדלו הבנים ונתחנכו כראוי קרא להם המלך ואמר: "בני האהובים, הייתי חפץ לראות אתכם תמיד בארמוני, קרובים אלי, אך מכיוון שאני עצמי חוקקתי חוק, על פיו לא ינתנו לשום אדם בממלכה יקר וגדולה כל עוד לא עשה דבר שיש עמו תועלת לי ולממלכתי, לא אוכל להוציא אתכם מן הכלל ולנהוג אתכם במשוא פנים; על כן זה דברי לכם: צאו לדרך ושוטטו בעולם ומצאו את הדבר הנכון לעשותו ובבוא העת אשלח אליכם שליח להחזירכם אלי ואז יוודע איזו פעולה טובה פעלתם ויהיה לבכם סמוך ובטוח שאגמול לכם שכר פעולתכם!"
שלושת בני המלך יצאו לדרך. הם עלו על ספינה והפליגו למרחבי הים. ימים ושבועות חלפו. הספינה שטה לאורך חופי אפריקה ובאחד הימים התגלה לעיניהם אי גדול רחב ידים. עגנה הספינה בנמל ושלושת בני המלך ירדו אל החוף לתור את האי. להפתעתם גילו באי גן מפואר משופע במעיינות, ערוגות פרחים ועצי פרי. בפתח הגן ניצבו שלושה שומרים.
השומר הראשון היה זקן בא בימים שגבו כפוף ממשא שנותיו.
"שלום עליכם בני המלך" אמר "וברוך בואכם הלום. היכנסו בשערי הגן, התהלכו בשביליו והתענגו על יופיו ופירותיו, אך זכרו: גם אם תשהו בו חודשים ושנים, לא תוכלו להישאר בו עד אין קץ. יגיע יום ויהיה עליכם לעוזבו!"
השומר השני היה אדם מוכה חולי, אבריו מעוותים וגופו מכוסה פצעים.
"בני" אמר להם, "אל תהססו. שערי הגן פתוחים בפניכם ורשאים אתם ליהנות מפירותיו כאוות נפשכם, אך דבר אחד זכרו: בצאתכם מן הגן לא יותר לכם לקחת עמכם דבר בכליכם!"
השומר השלישי היה אדם במיטב שנותיו, יפה תואר ויפה מראה. הוא חייך אליהם בחביבות ואמר להם: "בני מלכים, האזינו לדברי ושמעו לעצתי! שתו ואכלו מכל אשר תמצאו, אך פקחו עיניכם ושימו אל לבכם: בגן יש מכל טוב – פירות יפים להלל ומי מעיינות צלולים, אך גם פירות בוסר ומים דלוחים ורעים יש בו וכן גם פירות שכבר בשלו יתר על המידה ולא יסכנו עוד למאכל. שמרו נפשותיכם מאוד והתרחקו מכל אלה ואל תיכנעו לתשוקות ולתאווה. אם זאת תעשו – תחיו פה בטוב ולא ידבקו בכם כל נגע ומחלה!"
בני המלך הודו לשומרים על עצותיהם ובאו בשערי הגן. שפעת ירק, פרחים ופירות נראו בכל מקום. נהרות ומעיינות מים חיים מתוקים זרמו בגן והשקו את ערוגותיו ועל גדותיהם נערמו ערמות זהב וכסף ואבנים יקרות – ספירים ויהלומים לאין מספר.
נחו האחים מתלאות הדרך, טעמו מפירות הגן והתענגו על יופיו וכשהתרעננו די צורכם החליטו לצאת ולתור את הגן, איש איש בדרכו שלו, כי הגן היה רחב ידים עד מאוד ודרכים ושבילים רבים חצו אותו. וכך נפרדו האחים איש מרעהו וכל אחד מהם אחז בדרך אחרת ויצא לתור את מזלו.
האח הבכור היה להוט אחר האכילה והשתייה. כל פרי שהזדמן לו, הגישו לפיו ולא בחל בשום מאכל. עצתו של השומר השלישי נשכחה מלבו ועד מהרה צבתה בטנו ממזון קלוקל והוא חלה. אבל גם אז לא חשב על שום דבר חוץ ממאכל ומשקה והמשיך לזלול ולסבוא.
האח השני – לבו לא נטה כלל אחר האכילה ופירות הגן לא קסמו לו. כל דעתו הייתה נתונה לאוצרות שהתגלגלו בגן ולדבר זה הפנה את כל חשקו ומרצו. תחילה מילא וגדש את כיסי בגדו ביהלומים ובאבני חן ומשלא נותר לו עוד מקום בכיסיו פשט מעליו את מעילו והשתמש בו כשק לצרור את כל הזהב והכסף, הפנינים ואבני השוהם שמצא, וגם כשהתמלא שקו זה, לא שבע ותאוותו לאוצרות לא באה על סיפוקה. הוא הסיר מעליו גם את חולצתו כדי להשתמש בה כבשק נוסף ואחר כך גם את יתר בגדיו, עד שנותר ערום מבגד וכך היה מהלך בשבילי הגן, נושא את צרורותיו הכבדים על גבו כמו חמור ממקום למקום עד שכלה כוחו מרוב יגיעה והוא נחלש ונחלה. וכל זאת משום שלא נתן דעתו כלל למזונותיו והמעיט לאכול כדי שיהיה בידו יותר זמן לאיסוף אוצרות.
ובן המלך השלישי – מה היו מעשיו בגן מופלא זה? צעיר האחים לא היה להוט לא אחרי מאכלים ומשקאות ולא אחר אוצרות. מה שמשך אותו יותר מכל היה חקירת נפלאות הגן וסדריו. עד מהרה הבין שגן כזה אינו צומח סתם כך מעצמו וכי בודאי יש יד דואגת ומכוונת. בהיותו אדם נבון ביקש להבין כיצד זה מתקיים הגן הנפלא הזה – כל דבר בו מסודר וערוך על מכונו וכל אילן וכל פרח מקבלים בדיוק את כמות המים הדרושה להם. הוא ביקש לדעת מי הוא הגנן המחונן שהשכיל ליצור גן כה יפה ולטפל בו בשום דעת והוא שוטט בשבילי הגן בתקווה למצוא מישהו שיוכל לפרש ולגלות לו מה טיבו של הגנן וכיצד מכלכל הוא מעשיו ומטפח את גנו.
עצתו של השומר השלישי מצאה מסילות בלבבו והוא הקפיד לאכול רק פירות בשלים ומזונות מבריאים ולשתות מי מעיינות טהורים. הוא לא הרבה לתת דעתו לאוצרות המתגלגלים ברחבי הגן, אך אם הזדמנה לו מרגלית משובחת או יהלום יקר המציאות שמשקלו מועט וערכו רב, שמר אותם בכיס בגדו. אבל עיקר דעתו ומעיניו הקדיש ללימוד נפלאות הגן וסדריו ולחכמת הגנן.
עברו ירחים ושנים ושלושת האחים חזרו ונפגשו בפתח הגן והנה הגיע אליהם ביד שליח כושי אגרת מן המלך אביהם המצווה עליהם לחזור לארמונו כיון שתם הזמן שהקציב להם למסעיהם. שלושת בני המלך הכינו עצמם לעזוב את הגן ולצאת לדרך. האח הבכור שכל זמן שהייתו בגן בילה באכילה ובשתייה, היה עתה שבר כלי. עם צאתו מן הגן הלך ונחלש מיום ליום ולאחר זמן מועט גווע ומת על אם הדרך.
האח השני הגיע לפתח הגן עמוס בצרורותיו הכבדים – אוצרות הכסף ואבני החן שליקט ברוב עמל, אלא שאכזבה קשה נכונה לו: כאשר ביקש לצאת משער הגן נטלו ממנו השומרים את כל רכושו, הכוהו מכות נאמנות ושלחוהו לדרכו ערום וחסר כל, וכל הטרחה שטרח והיגיעות שיגע בצבירת עושרו היו לריק.
ואילו בן המלך השלישי זכר את אזהרתו של השומר השני שאמר לו: 'אכול והתענג כרצונך, אך אל תיתן דבר בכליך!' בטרם ניגש לשער טמן את המרגליות יקרות הערך שמצא, תחת לשונו וכך יצא מן הגן בלי פגע והשומרים חלקו לו כבוד וליווהו עד לשער החיצוני.
שני האחים שנותרו בחיים עשו את דרכם לעיר הבירה, אך האח השני באבלו על אוצרותיו שנלקחו ממנו בידי השומרים ובהיותו חלש מחמת המכות שהכוהו, תש כוחו ונתכערה צורתו וכל רואהו מאס בו. שוב לא דמה לבן מלכים אלא לאביון מקבץ נדבות וכשביקש לבוא בשערי הארמון, לא הניחו לו להיכנס. לשווא בכה והתחנן לפני השומרים באומרו: "אני בן המלך ועתה שב אני ממסעי בפקודתו. הניחו לי להיכנס!"
השומרים רק צחקו למשבתו ושלחוהו לשבת באורווה.
אך האח השלישי ששמר על זיו פניו ויפי תוארו, התקבל מיד בארמון. כל השערים נפתחו בפניו והוא הובא בכבוד רב לאולם הכתר. שם פגש באביו וסיפר לו על מסעו.
"אדוני אבי" אמר "המקום ששלחתני אליו הוא כליל השלמות ואין כמוהו בכל העולם כולו". הוא הוציא מתחת ללשונו את אבני החן שליקט והוסיף: "והנה גם האבנים הללו אשר אין כמותן בשום מלכות, ואני ליקטתין למענך. כל ימי שהותי בגן חקרתי את שביליו ואת סדריו וכל אותה עת ביקשתי לדעת ולהשיג מי הוא אותו גנן נפלא שטיפח גן כה יפה וכה מרהיב עיניים. דבר זה עניין אותי יותר מכל תענוגות הגן וטעם פירותיו!"
כאשר שמע המלך את דברי הבן, חיבקו ונישקו באהבה רבה וקיבל מידיו את מתנותיו ואף שיבח אותו על שלא נתפתה לתענוגות ולצבירת עושר אלא חיפש להבין את סוד הגן וסדריו ושאף לפגוש את בעליו. המלך השיב על כל שאלותיו וגילה לו את כל אותם סודות שלא עלה בידו לגלות בעצמו ואחר כך העלהו לגדולה ונתן לו משרה רמה.
ואם תשאל הקורא מי הוא המלך? ומה פשר הגן? – אודיעך אך זאת: העולם הוא גן ואנו בני האדם מפליגים אליו ברחם אמנו המשולה לספינה וטועמים מפירותיו. שלושת השומרים הניצבים בפתחו, הראשון בהם הוא המלאך הממונה על הזמן והוא קוצב לכל ברייה את ימי חייה והשומר השני הוא יצר הרע המפתה אותנו ואליו תשוקתנו והשומר השלישי הוא יצר הטוב הניצב על צידנו ומנחנו בעצותיו. והמרגליות שאסף בן המלך השלישי מה הן? אלו הן המצוות היקרות מאוד בעיניו של הקדוש ברוך הוא. הרשות נתונה לכל איש ואיש לעשות בזה הגן כחפצו וכבר אמרו חכמים: הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון!