אדם נולד לרדיפה. כך זה נראה כאשר אנו בוחנים את שני המרדפים הגלובליים המתרחשים ללא הרף בכל פינה בעולם. הראשון הוא המרדף אחר האושר – הנושא המעסיק אולי יותר מכל את האנושות, לפחות את אלו שעברו את גיל ה-45 ונרגעו קצת מהמרדף השני – המרדף אחר הכסף.
הסביבה הטכנולוגית המתקדמת בה אנו חיים, גורמת לניתוק יחסים בינאישיים ומגבירה את תופעת הדיכאון המתפשטת. במשך המאה האזרחית האחרונה גדלה מאוד תופעת הדיכאון – בארצות הברית, למשל, פי עשר לפחות.
מחקרים מדעיים אין ספור נערכו ונערכים על מנת לפצח את סודו של האושר. הם כבר הצליחו להוכיח כי בניגוד למה שמקובל לחשוב, המרדפים האמורים אינם קשורים אליו. מעבר לרמת הכנסה מינימאלית – לכמות ההכנסה אין השפעה ממשית על האושר. השפעתם של נתונים גנטיים על כך גם היא מזערית. מה אם כן משפיע על האושר?
■ ■ ■
התשובה למעשה כן קשורה לכסף. לא לרווחים כספיים, אלא לנתינת כספים. מתברר, כפי שחוקרים הוכיחו, כי תרומה מוסיפה לשמחת החיים של התורם. הנתינה מעניקה הרגשה טובה לנותן יותר מאשר קבלת המשכורת!
איך ייתכן שהוצאת כספים גורמת סיפוק יותר מהכנסה? הרי העובדה היא שאנו נמשכים להכנסות הרבה יותר מאשר להוצאות. אם יבוא גביר אלמוני ויחלק שטרות בני חמישים שקל ברחוב העיר, התור שישתרך מולו עלול להשבית את המשק ליום תמים. אך אם תנסו לבקש חמישה שקלים למטרה הכי חשובה או קדושה ותצליחו לגרום לאחד מכל חמישה אנשים לתת – כנראה שזו באמת מטרה נעלית.
מסתבר כי זכות הבחירה החופשית היא זו שמובילה לאושר. אדם מאושר כאשר הוא מרגיש כי הוא בחר לעשות את מה שעושה. לכן כאשר הוא תורם לאחרים – מרצונו החופשי – הוא מתמלא בסיפוק ובאושר. לעומת זאת, כאשר הוא מרגיש כי גורלו נקבע בידי אחרים והוא חסר אפשרות לשנותו, מכרסם בו ייאוש שדוחף אותו למדרון תלול לכיוון הדיכאון.
זו הסיבה גם לכך שאנשים דתיים מאושרים יותר – גם זאת על פי ההגדרה המדעית. הם יודעים כי תפילותיהם יכולות לשנות את הגורל ולכן הם אינם מתייאשים מהעתיד הלא נודע. הם בוטחים בצור העולמים שעושה הכול לטובתם ומקווים שהטוב יהיה גלוי ומוחשי.
■ ■ ■
בתחילת השבוע נכנסנו לחודש אדר על חודש אדר נאמר במגילת אסתר: "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". הנס התרחש אמנם ביום אחד, אך החודש כולו הפך לחודש שמחה.
בפורים התרחשו שני מאורעות גדולים עבור עם ישראל. מלבד נס ההצלה המפורסם מגזירת ההשמדה של המן הרשע, הרי שבעקבותיו התרחש מאורע משמעותי במיוחד: בני ישראל קיבלו על עצמם את עול התורה והמצוות מרצונם.
שנים רבות קודם לכן, במעמד הר סיני, כפה עלינו בורא העולמים הר כגיגית: "אם אתם מקבלים את תורתי – טוב, ואם לא – כאן תהא קבורתכם". בני ישראל קיבלו את התורה ושמרו עליה בקנאות, אולם הם עשו זאת ככפויים.
בסיפור נס פורים, עוד לפני שהתרחש הנס – הגיעו בני ישראל להכרה פנימית עמוקה של הודאה לבורא עולם, שהתבטאה בקבלה מחודשת – רצונית – של התורה והמצוות. זכות הבחירה וחיי האמונה, שני גורמי האושר, התחברו אז אצל בני ישראל.
הרבי מליובאוויטש מדגיש את החשיבות להיות בשמחה, כהכנה לשמחה הגדולה שתהיה עם בוא הגאולה השלמה. השנה יש לנו שני חודשי אדר – שישים יום שמוקדשים לשמחה יתירה. הבה נבחר בשמחה – מרצוננו – ונמהר בכך את הגאולה.
