ניגון וריקוד "הופ קוזאק" מיוחס לסבא הנודע משפולי. ניגון זה נהג הרבי מליובאוויטש לשיר גם בשמחת תורה ומיוחס למעשה חסד הכרוך במסירות נפש של הסבא משפולי
עם סיומם של חגי תשרי ובשיאם שמחת תורה, לא פעם ישנה תחושה של חוסר המשכיות, לאחר שיא של הזמנים בחוויות רוחניות, נראה כי משהו נקטע בשיאו ומשהו "מוריד" אותנו בחזרה להתחלה.. ל"בראשית", מתוך תחושה של אם אין עם מה להמשיך.. אז, נתחיל מחדש.
"מאחר ואין לה רגליים משמש היהודי רגליים לספר התורה ומוליכו סביב הבימה כמו רגליים המוליכות את הראש…"
הוא, לעולם לא יתכופף מעצמו, כל סביבתו כנמושות למרגלותיו… רק נענועים מראים לו דברים המצויים למרגלותיו
כמו המינים, גם לנו קדושה ייחודית רק מכוח האחדות בין כולנו. הקדוש-ברוך-הוא משרה קדושה וברכות באיכות אחרת לגמרי כאשר שוררת בנינו אהבה ואחווה אמתית
אחת המצוות המייחדות את חג הסוכות היא השמחה יוצאת הדופן בחגיגות "שמחת בית השואבה" • על מה השמחה? • גל כהן
פתאום הבחין בשמש המתבונן בו. "אה!", הניף הרבי את ידו בביטול, קורא את מחשבותיו. "כלום מבין אתה באתרוגים? הלוא האתרוג משול הוא ללב, ואיזו השגה יש לך בלבבות?"…
כדי שנצליח במעשינו במשך כל השנה, לא די להצטייד ביראת-שמים ובהחלטות טובות אותן קיבלנו בראש השנה וביום הכיפורים.. חיילים יוצאים לקרב ובפיהם שיר-ניצחון, מלאי שמחה והתרוממות-רוח. עלינו למלא את עצמנו במאגרים של שמחה, אהבת-ישראל ואהבת ה' שנשאב בימי חג הסוכות ושמחת תורה
כשאדם במהלך היום מתפלל, לומד תורה ועושה מצווה. הוא עכשיו מחובר לקב"ה. אבל זה לא מספיק. המסר של חג הסוכות הוא שגם בעניינים הפשוטים היום-יומיים; גם כשאתה אוכל, גם כשאתה ישן, תעשה את זה לשם שמים..
שבעה 'אושפיזין' (אורחים) נאמנים יורדים מגן-העדן היישר לסוכה, וכך המקיים מצוות ישיבה בסוכה זוכה לגילוי פני ה'שכינה'..
