חודשי השנה משולים לקרונות הרכבת שאת כולם מוביל הקטר, הלא הוא חודש תשרי, ממנו אנו שואבים כוחות רוחניים למשך כל השנה. מהו ה"שלל" הרוחני שהרווחנו ב"יריד" החגים בחודש האחרון?
"מאחר ואין לה רגליים משמש היהודי רגליים לספר התורה ומוליכו סביב הבימה כמו רגליים המוליכות את הראש…"
כשיהודי רוקד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו מתגלה מהותו האמיתי. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה
עם סיומם של חגי תשרי ובשיאם שמחת תורה, לא פעם ישנה תחושה של חוסר המשכיות, לאחר שיא של הזמנים בחוויות רוחניות, נראה כי משהו נקטע בשיאו ומשהו "מוריד" אותנו בחזרה להתחלה.. ל"בראשית", מתוך תחושה של אם אין עם מה להמשיך.. אז, נתחיל מחדש.
כדי שנצליח במעשינו במשך כל השנה, לא די להצטייד ביראת-שמים ובהחלטות טובות אותן קיבלנו בראש השנה וביום הכיפורים.. חיילים יוצאים לקרב ובפיהם שיר-ניצחון, מלאי שמחה והתרוממות-רוח. עלינו למלא את עצמנו במאגרים של שמחה, אהבת-ישראל ואהבת ה' שנשאב בימי חג הסוכות ושמחת תורה
שבעה 'אושפיזין' (אורחים) נאמנים יורדים מגן-העדן היישר לסוכה, וכך המקיים מצוות ישיבה בסוכה זוכה לגילוי פני ה'שכינה'..
יום הכיפורים נוגע בלבבות של כולם. גם הציניקנים הגדולים ביותר לא נותרים אדישים בהגיע היום הזה. כל עם ישראל, ביחד, שוכח מהקיטוב והמחלוקות ומתאחד ליום שלם, אנחנו – כל עם ישראל – והקב"ה. מה הסוד של היום הזה? איך ייתכן שהוא מצליח להדליק ניצוץ אצל כולם? הרב שבתי סלבטיצקי בשיעור מרגש עם טעם מיוחד לקראת יום הכיפורים.
יום-הכיפורים הוא יום החתימה, שבו נחתם דינו של האדם ושל העולם למשך השנה הבאה. זה יום קדוש, שבזכות הקדושה העצומה שמאירה בו, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצידנו, מקבלים את קדושת היום על-ידי הצום, התפילה והתשובה.
הם נכנסים לבית הכנסת ביום הכיפורים, האחד בצעדים בטוחים ומשנהו בצעדים מהוססים • על שני סוגים של יום כיפור; ירושלמי ותל-אביבי
רבונו של עולם , עמך ישראל, עומדים בשעה זו ומבקשים מלפניך נחת מבנים, בריאות, אריכות ימים ופרנסה. האם אנו "חיילי ניקולאי" נבקש נחת מבנים? – הרי בנים אין לנו, הרי כולנו רווקים! הנבקש אריכות ימים? – הרי חיינו אינם חיים!..אם כן מה נבקש לעצמנו ? לעצמנו אנו אין לנו מה לבקש, ואנו מבקשים איפוא, רק בשביל, יתגדל ויתקדש שמיה רבא!
