הרב קלמנסון הוריד את שפופרת הטלפון בהתרגשות רבה ואמר לאשתו שנכחה בחדר: "אינני יודע מה יהיה עם כל יתר החותמים. דבר אחד ברור לי בזכות האמונה הפשוטה יתברכו ביל ואשתו בילדים".
צבא גדול של גיבורי חייל המוכנים למות למען שחרור העם התקבצו סביב המצביא • כשהתפאר באומרו: אלוקים, אם אינך עוזר לנו, אל נא תעזור לאויבנו ואנו נסתדר לבדנו – ירד מזלו.
הם נדהמו: כל החמורים על הגג, רעבים כהוגן ונוערים כמתלוננים על היחס המעליב… • גדלה פליאתם, בראותם כי הוא מוריד אותם שניים שניים מבלי שיתאמץ במיוחד…
הוא היה שוהה בציונו של רבי שמעון כשלושים שניות, בעיניים עצומות, ומיד יוצא. פעם שאלו אחד ממקורביו לפשר הדבר…
החיילים שפשפו את עיניהם בתדהמה: מדורה ענקית בערה בצמוד לקבר וקולות רמים של שירה ושמחה עלו סביבה, משל היה המקום מלא וגדוש חוגגים…
הוא זוכר היטב את הימים ההם: "זה לא היה פשוט. היה צריך לנקות את כל השטח ממוקשים. בל"ג בעומר הייתה התלהבות גדולה וכל הלילה רקדנו ושמחנו. באותו לילה היה ברור כי תוקם התיישבות במירון…
