למה אדי המאבטח הוא כבר לא אותו אדם שהכרתי לפני שנה וחצי, ומדוע כשצילמתי את נדב עטור בתפילין הרהרתי בליבי איך אני מעריץ אותו • ברל'ה שיינר על עוד יום שישי בדוכן התפילין
הייתה התרגשות באויר הכיתה. אבל אז, ילדה אחת הרימה יד ושאלה בתמימות: 'בני ישראל, אכן חטאו אז. אבל אני, אני לא עשיתי שום דבר לא טוב במשך השנה. על מה עלי לבקש סליחה?'
כדאי מאוד להיזכר בדמותם של יהושע וכלב, הניצבים בודדים מול העם כולו. עם ענק וזועף הרוגם אותם באבנים, אך הם אינם מתבלבלים, זקופי קומה הם עומדים ניצבים אל מול הרוב המשולהב – ולמרות מיעוטם מכריזים בגאון: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכל נוכל לה"!
מה יותר רע ליהודים: תאי גזים או תהליך ההתבוללות? שני סיפורים ותובנה אחת ליום הזכרון לשואה ולגבורה
רבבות שוהים בימים אלו בבידוד, גם אלו שלא יושבים בבידוד כפוי, יושבים בבידוד מרצון, אין יוצא ואין בא.. זה הזמן לראות את עצמינו, את המשפחה שלנו, את בן-בת הזוג, את הילדים, ולהיות "אנחנו". להיות מה שאנחנו בזכות הכישורים והייחודיות שלנו עצמינו..
"וידעת היום והשבות אל לבבך.." מוטל על כל אחד מאיתנו ללמוד ולהעמיק ככל האפשר..אז כמה אני יודע?
להיות מוכנים זה טוב. אבל, האם אנחנו מוכנים גם לטוב כפי שאנו מנסים להיות מוכנים לרע?
'הם מגיעים בהמוניהם היישר משדה התעופה על קירותיו המתקלפים. יוצאי צבא, בני קיבוץ, מושב, עיר וכפר, כור ההיתוך של החברה הישראלית. הם נכנסים אל בית חב"ד כשמבטם מתרחב למראה האותיות העבריות המוכרות.." • 'בלוג שליחות' עם 'השלוחים' בנאפל
הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש כורים באופן אישי..
מי מכיר כיום את הוויכוח האמיתי שהתחולל לפני למעלה משמונים שנה בשאלת הציונות?.. על הפרק עמדה שאלת מהותו של עם-ישראל – אם הוא עם ככל העמים או עם שייחודו בדתו ובתורתו
