"האמת היא שיש לנו הבטחה: "מצוה אחת גוררת מצוה". ושום מצוה, ובמיוחד לא מצוה גדולה כלימוד התורה, אינה יכולה בשום אופן להיות מזיקה – ההיפך הוא הנכון • הרבי כותב
ישנם אנשים שהם במצב של יכולת לסייע לאחרים מבחינה כספית • ישנם אנשים שמסייעים לאחרים על ידי מילת עידוד וכדומה, דברים אלו לעיתים קרובות משמעותם גדולה יותר מאשר סיוע כספי • הרבי כותב
טבעי שהורים לא יחסכו כל מאמץ כדי להבטיח את אושר ילדיהם, לא רק ברמה מינימלית או ממוצעת, אפילו אם הדבר כרוך בקושי ובהקרבה ניכרים מצידם..אם כן, עד כמה קל יותר לשמור את ההלכות והמנהגים של טהרת המשפחה.. • הרבי כותב
גאולת אדמו"ר הזקן, כפי שהוא הדגיש לאחר שהשיג מחדש את החירות שלו, לא היתה רק ניצחון אישי בלבד, אלא חיים חדשים הן עבורו והן עבור כל האידיאולוגיה החב"דית ותנועת חב"ד • הרבי כותב
מכתב מהרבי מליובאוויטש לעסקן ציבורי שקיבל החלטות על-דעת עצמו ללא התייעצות באחרים:
כאשר זה מגיע לברכות שכבר הובטחו לפני כן ליהודי, כמו פרנסה בהרחבה, נחת מהילדים וכו', אבל באופן זמני הן תלויות ועומדות בתור ניסיון – מבחן, על מנת לגמול לו במידה מלאה עוד יותר, כפי שמצוין במשמעות של המלה ניסיון – א) מבחן, ב) כמו בביטוי "להרים נס" – לרומם את האדם, הן ברוחניות והן בגשמיות, לדרגה גבוהה יותר מזו שהיה לפני כן. ♦ הרבי כותב
עונת מעבר הדירות נמצאת בשיאה, במסגרתה נודדות משפחות לדירה חדשה. לבד מההתרגשות, מדובר גם בכאב ראש לא קטן • לא פעם, דווקא המעבר עצמו – לאחר שכבר נדמה היה שנחצתה הישורת האחרונה במסלול הייסורים – הופך לקש האחרון שמכניע זוגות רבים • הרבי כותב
המדע תובע אימות שנשען על ניסוי: "מסקנות" נחשבות ל"מדעיות" אם הן נחקרו על ידי ניסוי – אבל בוודאי שלא ביחס לתנאים שמעולם לא היו ידועים למין האנושי ולעולם לא יהיה ניתן לשכפל אותם ♦ הרבי כותב
ערב ראש השנה לשנת תשפ"ג המצטיינת ביחודיותה כשנת "הקהל" • רעיון מעובד ממכתב שכתב הרבי לקראת שנת תשכ"ז (1967) שהייתה אף היא שנת הקהל, בו מסביר הרבי את חשיבותה של השנה הזו.
סוחר טוב ושאפתן אינו מוכר סחורה בעיתוי לא מתאים, אפילו כשישנו רווח – אם הוא סבור שכעבור זמן הרווחים יהיו הרבה יותר גדולים. כך גם בנוגע לטוּבו של הקדוש ברוך הוא, אם זה מתעכב, הרי זה, כנראה, משום שכעבור זמן, הטוב יהיה באופן ובהיקף יותר גדול • מכתב מיוחד מהרבי מליובאוויטש ליהודי שמצב רוחו היה שפוף
