בדור האינטנסיבי שלנו, נדמה שהלחץ והמתח הוא חלק מהתמודדות של כולנו כמעט. יש פעמים בהם הלחץ הוא דבר חיובי המקדם אותנו לעשות, לפעול ולהתאמץ. אך עם זאת יש פעמים לא מעטות בהם הלחצים, והחששות מאיימים עלינו, מגבילים ואף מביא לירידה בערך עצמי ולבלבול גדול. אז מה עושים עם הלחץ הזה?
כולנו זקוקים לתחושה שמאמינים בנו, שרואים את הטוב שבנו, מעבר לכל נפילה או משבר. אך נדמה כי אלו הזקוקים יותר מכל לתחושת האמון שלנו כלפיהם – ילדנו.
אשתי אוהבת לארח, (לפחות כך היא טוענת). לי לעומת זאת קשה מאוד כשאנחנו מארחים… מה עושים? אשמח לעצתך בעניין…
דווקא כעת, בימי אלול, בזמן של התבוננות וחשבון נפש, חשוב לזכור את זה. להתבונן על עצמנו בעין טובה, ולזכור שגם אם נראה לנו שאנו "תקועים" באותה נקודה, זה רק נדמה. אולי מדובר על אותו הציר, אך אנו במקום אחר, גבוה יותר. צמחנו. התפתחנו. וכעת נדרש מאתנו לעלות עוד שלב בסולם של החיים.
לפָנים שלנו יש כוח אדיר. וכדאי להיות מודעים לכך. להשתמש בכוח הזה באופן החיובי עד כמה שאפשר. נאיר פָנים באופן מודע זה לזה. ובכך נשנה ונחזק את התחושות החיובית שבפנים. וגם כלפי אלו שקצת קשה לנו מולם..
כשהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו", כולנו אמרנו פה אחד: "כל כך מהר? עוד לא סיימנו לשחק…". לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך..
בפסח אנו עוסקים לא מעט בנושא החרות. גם בחיים האישיים שלנו לא פעם אנו מתעסקים בעניין החופש, הבחירה והמרחב שניתן לנו. אך לפני כן חשב שנבין- מהי חרות?
לאחרונה עוברים עלי ימים מאוד עמוסים. אמנם זה נכון שבדרך כלל החיים שלנו עמוסים, אך יש תקופות, שבועות או ימים, שמתמלאים לפתע במטלות לא צפויות, באירועים שדרושים התייחסות דחופה, וכך, גם הזמן שידעת ותכננת שיש לך… נעלם לפתע.
הילד או הילדה שעונים לנו תשובות קצרות, ולא מכבירים במילים. הילד ולעיתים הנער שמעדיף לשתף חברים, אך לא אותנו, ההורים. איך פועלים נכון עם ילדים מופנים? ויותר חשוב מכך, האם ניתן לעשות שינוי במצב?
נקודה זכה בתוכך – שממנה אפשר להאיר ולצמוח מחדש. אפילו אם היא קטנה – השפעתה יכולה להיות גדולה. נקודה טהורה, יפה, זכה ומושלמת- שיש בכוחה להאיר ולרפא..
