חינוך

כולם בוודאי מכירים את תסמונת האם הרצה אחר ילדיה עם בננה או כריך עד שערי הגן או בית הספר כשהדבר היחיד המונע ממנה להמשיך הינו גדר בית הספר.

בקהילה פרצה מהומה רבתי, הגבאי הידוע באמירותיו משוחררות הרסן פגע במזכיר בית הדין ואמר כי הוא משוגע. הלה אץ אל הרב מרא דאתרא וביקש שייעשה עמו צדק וימצו את הדין עם הפוגע.

נטילת סמכויות הבאה כפיצוי על חסכים רגשיים בגיל הרך, מניבה אדם בוגר הכופה דעתו על סביבתו ללא כל אבחנה

כך הגיעו עד לבלן השכונתי שאישר כי אכן העתיק פלוני שורה אחת מספר ידוע… צא ולמד עד כמה גדול כוחה של שמועה

כל עוד אין אדם זה עומד מול מראה עצמית, אין כלל סיכוי לגרום לו להפנים את טעויותיו

היום בארוחה הצעתי להם לפנות לטיפול( לאחר שנפתחה מריבה בארוחה)
או להתגרש אבל לעשות משהו כי המצב בלתי נסבל ואני רוצה שיהיה להם אושר.

בני בכורי רשמתי לישיבה של הציבור הלאומי מחוץ לעיר שזה אקסטרני (5 דקות נסיעה) הוא מתעקש ללכת לישיבה אחרת של אותו מגזר..

איזו מין הרגשה זאת שכל החברים עולים לכיתה א' ואילו רק אתה נשאר בגן? ובכלל, הוא מדבר כל כך הרבה על ביה"ס, ועכשיו מה נגיד לו?… אני לא רוצה שהוא יתאכזב או ירגיש חריג ושונה…

יש לי בעל הרפתקן. הוא אוהב לעשות דברים אתגריים, ובעיני אפילו מסוכנים.. מה אפשר לעשות? איך מתמודדים עם מצב כזה?