להרגיש את השבת בכל השבוע, זהו אכן דבר נחמד שדומה והכל חפצים בו, אלא שקצת קשה לקיים את הדברים בפועל. "אם לא אשקיע עצמי ב'ביזנס', מנין לי הכסף?" – יטען ראובן, ויחרה יוסיף אחריו שמעון: "כסף לא נופל מהשמים, האמן לי,"..
האמונה והשכל הם שני צדדים משלימים, אבל אינם יכולים להחליף זה את זה. שכל אינו אמונה ואמונה אינה שכל. אי-אפשר לדרוש שהקב"ה יהיה מובן בהגיונם של בני-האדם
רק מי שחווה אפילו פעם אחת בחייו שבת יהודית אמיתית, מלאה תוכן רוחני ושמחה, יודע היטב, שאין בעולם דבר שישווה לה.
מרדכי ידע שרק עמידה תקיפה ואיתנה מול הצורר וחבר מרעיו, לצד תפילה וזעקה לריבון העולמים – היא שבכוחה להציל את עם-ישראל. לא פשרות, לא ויתורים, לא התחשבויות ולא 'רגישויות' אלא יהודי גאה, שהקרין את הגאון הזה כלפי כל סביבתו – "לא יכרע ולא ישתחווה".
מסירות הנפש של משה – טמונה בכל יהודי – והדבר מתגלה בעיקר בעתות צרה. בעצם מהותו אוהב כל יהודי את רעהו, שמח בשמחתו וכואב את כאבו, אלא שחיי היום-יום האפורים מכסים לעתים על קשר זה שאותו אנו צריכים לגלות מחדש.
האם מותר לשקר למען השלום? ויכוח עתיק יומין קיים בין גדולי ישראל בנוגע לשאלה כבדת משקל זו. כבר משה רבינו ואהרון הכוהן, האחים הדגולים, חלקו
מדי שנה בשבת זו – האחרונה לחודש שבט – מוציאים אנו מארון הקודש ספר-תורה נוסף, בו קוראים את "פרשת שקלים".
כל עוד לא אבין מה אני עושה, ולמה אני עושה, אני פשוט לא אעשה.. משפט בסגנון זה או אחר, אנו שומעים – מכל רמות האינטליגנציה – כתגובה על ניסיון שכנוע לקיים מצווה כל שהיא.. הנה התשובה..
ראש השנה לרימון ולגפן (ולכל האילנות) הוא הזדמנות מצוינת לקבל החלטה טובה, להביט על כל יהודי בעין חיובית ולגלות את החלקים הנפלאים של נשמתו. במיוחד בדורנו, הדור שכבר מוכן לקבלת פני משיח ולפיכך ישנה אפשרות של ממש למצוא את המעלות הטובות בכל יהודי * הגיגים לט"ו בשבט
קודם נתינת התורה לעם-ישראל הוצעה התורה לכל אחת ואחת מהאומות שלא הסכימו לקבלה. רק עם-ישראל ניאות מיד וענו: "נעשה ונשמע". והשאלה היא וכי הקב"ה לא ידע מראש שהאומות לא ירצו לקבל את התורה, ואם-כן, לשם מה הציע להם בכלל?
