יש לנו שבת!
רק מי שחווה אפילו פעם אחת בחייו שבת יהודית אמיתית, מלאה תוכן רוחני ושמחה, יודע היטב, שאין בעולם דבר שישווה לה.
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
רק מי שחווה אפילו פעם אחת בחייו שבת יהודית אמיתית, מלאה תוכן רוחני ושמחה, יודע היטב, שאין בעולם דבר שישווה לה.
להרגיש את השבת בכל השבוע, זהו אכן דבר נחמד שדומה והכל חפצים בו, אלא שקצת קשה לקיים את הדברים בפועל. "אם לא אשקיע עצמי ב'ביזנס', מנין לי הכסף?" – יטען ראובן, ויחרה יוסיף אחריו שמעון: "כסף לא נופל מהשמים, האמן לי,"..
הבאים במגע עם כספי ציבור. למרות שאף אחד לא חושד שמשהו לא כשורה, וכולם בטוחים שאלו אנשים נאמנים, עם כל זאת "הכסף אוהב חשבון", יש לתת חשבון מדויק (בלי לעגל פינות) מכל כסף שנכנס לקופה ויצא ממנה.
סיפור המגילה הוא סוד הנהגת הקב"ה את עולמו. אשר גם נס גדול של הצלת עם שלם מהשמדה יכול להתרחש כדבר טבעי. גם בטבע ובחוקיו מסתתרים נסים שלא תמיד אנו זוכים לחוש בהם.
האמונה והשכל הם שני צדדים משלימים, אבל אינם יכולים להחליף זה את זה. שכל אינו אמונה ואמונה אינה שכל. אי-אפשר לדרוש שהקב"ה יהיה מובן בהגיונם של בני-האדם
מסירות הנפש של משה – טמונה בכל יהודי – והדבר מתגלה בעיקר בעתות צרה. בעצם מהותו אוהב כל יהודי את רעהו, שמח בשמחתו וכואב את כאבו, אלא שחיי היום-יום האפורים מכסים לעתים על קשר זה שאותו אנו צריכים לגלות מחדש.
האם מותר לשקר למען השלום? ויכוח עתיק יומין קיים בין גדולי ישראל בנוגע לשאלה כבדת משקל זו. כבר משה רבינו ואהרון הכוהן, האחים הדגולים, חלקו
כל דבר שמתרחש, לא רק עם בני אדם, אלא אף עם עצמים דוממים, בא כתוצאה ישירה מרצון ה’; גם כל מאורע המתרחש בעולם, בא בגלל שה’ הביא להתרחשותו: אדם המכיר בעובדה שכל מה שקורה עמו, נשלט על ידי ה’, בוודאי יהיה שמח.
מדוע בחרה התורה מכל המצוות דווקא את מצוות הצדקה, והדגישה שיש לקימה "לשם שמים"? וכי יתר המצוות אין לקיימם אך ורק משום שהם ציווי הבורא? ועוד, למה לתת צדקה לעני אם זה מצבו שנגזר עליו משמיים?
קודם נתינת התורה לעם-ישראל הוצעה התורה לכל אחת ואחת מהאומות שלא הסכימו לקבלה. רק עם-ישראל ניאות מיד וענו: "נעשה ונשמע". והשאלה היא וכי הקב"ה לא ידע מראש שהאומות לא ירצו לקבל את התורה, ואם-כן, לשם מה הציע להם בכלל?
