בימים אלו בהם נתונים כוחות הביטחון במערכה צבאית קשה בעזה, נזכיר את הסגולה המיוחדת של מצות תפילין שבכוחה להכריע ולהכניע את האויב ● על הקשר שלא ינותק
חב"ד, חב"ד, חב"ד. אנו רואים אותם מכל מקום; משמחים את החיילים בצבא, עוזרים לנזקקים, עובדים עם העולים החדשים ושכבות המצוקה ומקימים קהילות יהודיות תוססות ברחבי העולם. אך מה עומד מאחוריים, מהי משנתם התורנית שגורמת להם להיות כל-כך שלמים עם עצמם… בואו ננסה לר
האסור והמותר, ההתנהגות והסגנון. על בית מקדש מעט – בית כנסת.
הלילות הארוכים של החורף מאפשרים לנו להכניס הבייתה אוצר אמיתי. תורה.
אין ספק שתופעות כמו צרעת, שהיא נגע הבא מסיבות רוחניות, מזעזעות את האדם וגורמות לו לצאת מרגילות חייו ולהרהר בדברים שמעבר לאורח החיים היום יומי • ודווקא במציאות זו אנו רואים את השינוי בין יהודי לגוי
היהודי שהניח תפילין ליד הדוכן ברחובה של עיר, לא שינה בהכרח את השקפת-עולמו ואת אורח-חייו. אולי עשה זאת מפני שלא היה נעים לו לסרב. האם יש ערך למצווה כזאת?
הבעלות של בני ישראל על ארץ ישראל לגבולותיה מבוססת על ההבטחה האלוקית שנתן הקב"ה לאברהם אבינו, בכריתת ברית 'בין הבתרים'.
האם בני-אדם שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם בקיאים בענייני הלכה יכולים להביע דעה בנושא הגיור? ואם כן, מה אם שבת ותפילין?
מגיל רך מחנך אורח-החיים היהודי ללימוד מתמיד של פרשיות וסוגיות, שלא כל כך מוצאים בהן משמעות מעשית היום, אלפי שנים לאחר שנכתבו. מה באמת פשר הערך הכל כך מקודש שמעניקים ללימוד התורה?
סיפור העקֵדה מעמיד לפנינו שאלה יסודית – האם יש משהו שבעבורו אנחנו מוכנים להקריב את חיינו וחיי יקירינו?
