בחודש זה יש לנו שני תאריכים היסטוריים, שאפילו שבוע לא מבדיל ביניהם, אולם משמעותם המהותית וההיסטורית שונה בתכלית. י"ב תמוז הוא יום שמחה וגאולה ואילו י"ז בתמוז מסמל תאריך טראגי של חורבן ופורענות..
הכול מבינים ששוויון מוחלט אינו אלא אנרכיה. יש עקרונות חזקים יותר מעקרון השוויון! ומה הייתה טעותו של מי שדגל לראשונה בהיסטוריה בעקרון השיוויון…
המרגלים שיצאו לביצוע משימתם חזרו ודיווחו לעם על הנתונים שאספו שהיו מבוססים על שכל והגיון ולכן, מתוך שיקול דעת, הגיעו למסקנה כי "לא נוכל עלות (לארץ)". לרוע מזלם הם טעו בשיקול דעתם, מאחר ומשה רבינו לא ביקש מהם לחוות את דעתם האישית האם ניתן לכבוש את הארץ, אלא שלח אותם רק כדי לדעת רק כיצד קל יותר לכבוש את הארץ ותו לא.
לעיתים נדירות מזמנת המציאות הזדמנות להעמיד השקפה כלשהי במבחן ברור ומוחלט, שמאפשר להיווכח מי צודק ומי טועה.. יש לבצע תפנית שלמה וללכת בדרך הסלולה שמתווה תורת ישראל. והלוא היא כבר הבטיחה: "אם בחוקותי תלכו… וישבתם לבטח בארצכם".
תחושת ההחמצה הינה אחת התחושות הכואבות ביותר. אולם אדם נבון מתעורר מההחמצה לנהוג אחרת, בשביל לתקן את מה שהפסיד
איך אפשר להבדיל בין עיקר לטפל? איך מתנתקים ממרוץ החיים ומוצאים זמן מתאים לרוחניות, למשפחה ולילדים? שיעורו השבועי של המרצה החב"די הרב יחיאל קוצר, לפרשיות אחרי מות וקדושים
החוט המשולש של "עם קדוש", "אבא ואמא", ו"שמירת שבת" • על ההורים מוטלת המשימה לנטוע בילדים את התחושה כי אנו בני עם קדוש! • מי שמסייע לנו להעביר את תחושת הקדושה לילדים הוא הציווי השלישי בפרשתנו: "את שבתותי תשמורו"…
הגאולה האחרונה תבוא בניסים גדולים, כמו גאולת מצרים כי עדיין רב המרחק בין מציאות העולם כיום לבין אור הגאולה השלימה.
חג הפסח משמש ובא ואנו נכנסים במרץ להכנות לחג החשוב והמיוחד הזה. הנה כל המושגים, המצוות והמנהגים שעושים לנו את חג הפסח למה שהוא, בכתבה מסכמת אחת. מיוחד.
הבאים במגע עם כספי ציבור. למרות שאף אחד לא חושד שמשהו לא כשורה, וכולם בטוחים שאלו אנשים נאמנים, עם כל זאת "הכסף אוהב חשבון", יש לתת חשבון מדויק (בלי לעגל פינות) מכל כסף שנכנס לקופה ויצא ממנה.
