רבי יצחק לוריא המכונה "האר"י הקדוש" או "האר"י ז"ל" הסתלק ב-ה' במנחם אב ה'של"ב, היה ממקובלי צפת ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו – קבלת האר"י – היתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים בתורת החסידות • פרקי חייו לרגל יום ההילולא ה' מנחם אב
מכתב מהרבי מליובאוויטש לאדם שביקש ברכה, על הצורך להכין 'כלים' רוחניים לברכה שתבוא.. ומובן, אשר באיש ואשה הישראלים, בני משפחה – [ה'כלי' לקבלת הברכה] הוא, לכל לראש, העמדת הבית שיהיה דוגמא ולמופת בית איש הישראלי – כלומר "מִקְדָּשׁ מעט" בהנהגתו..
פתאום קם אדם בבוקר ויש לו חשק להתפלל… יש לו צמאון עז ללמוד תורה ולקיים מצוות. דברים שהיו כבדים עליו וקשים מנשוא, נעשו לפתע קלים. איך זה קורה? • בשבת זו מראים לכל יהודי ויהודי מרחוק (במחזה) את בית-המקדש השלישי.
הרבי הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה, יחידה לא רק בדורנו, אלא גם בין דורות רבים ומבחינות רבות הוא עיצב את דמות היהדות בדורנו. ביום הגדול והקדוש ג' בתמוז יכולים כל אחד ואחת מאיתנו לקבל שפע של כוחות וברכות, על-ידי התקשרות לרבי, וקבלת החלטות טובות בענייני תורה ומצוות, ובעיקר בעניינים שבהם ’חי’ כל ימיו.
האם יש אפשרות להבין בהיגיון דברים שבאמונה? האם האמונה, מעצם הווייתה, ניתנת להוכחה באמצעות השכל? מתברר שנדרש שילוב בין שני הכוחות הגדולים הללו – השכל והאמונה
השכל גמיש מאוד ויכול להוכיח דבר והיפוכו. היום הוא מבין את משמעות המצווה, ומחר הוא עלול להבין אחרת. זאת ועוד: כאשר המצווה נשענת כולה על ההיגיון, נשאר פתח רחב למיקח-וממכר ולהתפשרויות,
בעולם המהיר של היום קשה להבין זאת. אנו חיים בדור שבו אין דבר ישן יותר מהעיתון של אתמול. דברים שהרעישו עולמות אך לפני שבוע, כבר שייכים למחלקת המחקר של ההיסטוריה.
לימים הללו תפקיד חיוני בטיפוח התודעה הנכונה של העם היהודי. הם מעניקים לנו את הפרופורציות. בזכות הימים האלה אנחנו חשים את עובדת היותנו עם עתיק, הצופה על האירועים בפרספקטיבה של אלפי שנים. עם הזוכר וחש את חורבן הבית הראשון והשני, והנושא עמו את האמונה הלוהטת בגאולה שבוא תבוא.
הרופאים המומחים היו בהלם מוחלט. הד"ר מיקלד אמר לי: "תגיד תודה גדולה לאלוקיך שעשה לך נס שטרם נתקלתי בשכמותו". וממש כמו אצל אברהם אבינו, שהקב"ה עשה נס מיוחד כדי למנוע לזות-שפתיים של ’ליצני הדור’, נולד לנו בן הדומה לי כשתי טיפות מים..
הרב פתח את המזוזה בחן אותה מכל פינותיה והעביר מבטו אל מר סגל העומד מולו. "ידידי היקר" – אמר – "אתה והמזוזה שלך מתאימים זה לזה להפליא. לשניכם אותה מחלה, שניכם חולי לב…"
