דווקא כעת, בימי אלול, בזמן של התבוננות וחשבון נפש, חשוב לזכור את זה. להתבונן על עצמנו בעין טובה, ולזכור שגם אם נראה לנו שאנו "תקועים" באותה נקודה, זה רק נדמה. אולי מדובר על אותו הציר, אך אנו במקום אחר, גבוה יותר. צמחנו. התפתחנו. וכעת נדרש מאתנו לעלות עוד שלב בסולם של החיים.
נוהגים לבדוק תפילין ומזוזות בחודש אלול. מנהג הנובע מהצורך לערוך אז חשבון-נפש ולהדר במצוות. במצבנו כיום, שעם-ישראל זקוק לברכה מיוחדת, הרי גם מי שהתפילין והמזוזות שלו עברו בדיקה בעבר, אם רק עברו מאז שנים-עשר חודש, רצוי שימסור אותן לבדיקה מוסמכת.
כל מי שבא במגע עם הנוער הישראלי עומד המום נוכח דלות ידיעותיו אפילו במושגי-יהדות בסיסיים. רבים אינם יודעים מה זה 'שמע ישראל' ומהי תפילת 'שמונה-עשרה'. שמות קלאסיים של חכמי-ישראל מפורסמים מההיסטוריה היהודית, נענים בהרמת גבה ובמבוכה. שלא לדבר על פסוקים מהתנ"ך וציטוטים מהמשנה. ואחר-כך הנוער הזה גדל ומביע דיעות על היהדות, שאותה לא התחיל להכיר.. יש מה לעשות!
פתיחת שנת לימודים היא תמיד הזדמנות טובה לדבר על חינוך. האדמו"ר רבי שלום דובער מליובאוויטש אמר פעם: "חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו ולעשות ככל שבכוחו ויותר מכפי כוחותיו לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם" • כמה מילים על חינוך וערכים..
חודש אלול כבר דופק על החלון, והשבת היא שבת ראש חודש אלול איך מסתדר המעבר החד מאוגוסט של הטיולים והמנוחה ישר לחודש של הרחמים והסליחות? הרב שניאור אשכנזי בשיעור שבועי מרתק
חופשת הקיץ תכליתה לתת אפשרות לתלמידי ותלמידות בתי הספר להחליף כח ולחזק הבריאות, בריאות תרתי משמע, בריאות הגוף ובריאות הנפש, אשר זה בזה תלוי. ומובן אשר בנוגע ליהודי העיקר הוא בריאות הנשמה..
היו זמנים שהעולם היהודי היה מתעטף בימי חודש אלול באווירה של עצבות, מרה שחורה וקדרות. החסידות הביאה משב-רוח חדש גם לחודש אלול, והכניסה בו רוח-חיים של שמחה ושל התלהבות. היא לימדה מושג שהיה עד כה חדש ואפילו סותר – תשובה מתוך שמחה.
היה זה בדיוק באותו יום בו סיימה לתת לצדקה את המטבע האחרון שבשקית…
קיים פיתוי רב באימוץ החשיבה של אי יכולת הבחירה.. היא מתירה את הכבלים המוסריים והערכיים. אך ההבנה שהאדם אינו אוסף מוטציות אבולוציוניות, אלא בעל 'סים' מיוחד ומשודרג, 'בצלם אלוקים ברא את האדם' מותירה בידינו את ההגה..
אם הדת היא דרך-חיים מחייבת והדבר אינו נתון להחלטתנו ואין לנו הרשות שלא לקיים את התורה ומצוותיה, היכן היא זכות הבחירה?
