ביקורת- איך מתמודדים?
אין לנו יכולת לשלוט בביקורת שנקבל. איננו יכולים לוודא מראש שכל ביקורת שנקבל תאמר בטון חם, אוהב ומפרגן. איננו יכולים להחליט מראש מי יגיד לנו ביקורת ומי לא. אך אנחנו כן יכולים לבחור את הדרך שבה אנו מתייחסים לביקורת.
אין לנו יכולת לשלוט בביקורת שנקבל. איננו יכולים לוודא מראש שכל ביקורת שנקבל תאמר בטון חם, אוהב ומפרגן. איננו יכולים להחליט מראש מי יגיד לנו ביקורת ומי לא. אך אנחנו כן יכולים לבחור את הדרך שבה אנו מתייחסים לביקורת.
הדרך הנכונה היא – "המבדיל בין ישראל לעמים". טובת כל הצדדים, הן היהודי והן הגוי, לשמור על מחיצה חזקה ביניהם. אפשר להיות בקשר בענייני עסקים וכדומה, אבל לא בעניינים אישיים..
האנשים בארץ מאוד אכפתיים, הם יסבירו לך בשמחה איך להגיע לאן, יספרו לך איפה טעית, ואיפה יש את הפלאפל הכי טוב.. גם אם הם פגשו בך לפני דקה פעם ראשונה בחייהם. כי לנו, זה טוב שאכפת לנו.
הרב יוסף וינברג ז"ל שעסק בשליחיות רבות מהרבי מליובאווטש במשך עשרות שנים, מספר סיפור מופלא המגלה כיצד הרבי מליובאוויטש ראה את תפקידו.. קטע מתוך הסרט 'רגישות' בהוצאת חברת המדיה JEM
…אינני יודע איזה "אותיות" עוד אמציא כדי להסביר לכל אחד ואחד מהם אשר האמור במשנה "אֲנִי לֹא נִבְרֵאתִי אֶלָּא *לְשַׁמֵּשׁ* אֶת קוֹנִי", אין הכוונה דוקא
אחד מן הסיפורים המפורסמים ביותר בפולקלור היהודי, הוא הסיפור על אחיינו של קיסר רומא, הלו הוא אונקלוס גר הצדק. הסיפור עצמו רווי אין סוף תפניות מפתיעות ורגעים דרמטים לא מעטים..
רגע לפני שהילדים מסיימים את שנת הלימודים ויוצאים אל החופש הגדול.. הרבי מליובאוויטש פונה אל הילדים אך בעיקר אלינו ההורים וכותב: זכרו נא כי אם אמנם תמיד נושאים אתם אחריות גדולה לבניכם בתור הורים ומחנכים גם יחד, הנה בימות הקיץ בפרט אחריות זו מוטלת בעיקר על שכמכם. • מכתב מהרבי מליובאוויטש, לרגל סיום שנת הלימודים (1951)
כשהתעודה מגיעה לידנו, על מה אנחנו מסתכלים קודם? על הציון באנגלית, או על ההתנהגות? ובעיקר, ממה אנו מתפעלים יותר, ממילות ההערכה של המורה על המידות הטובות, או מהציון הגבוה בחשבון?
זו הייתה אחת הדרמות הגדולות בהיסטוריה של עם ישראל – קורח, בן דודו של משה רבינו, יחד עם עוד 250 אישי ציבור נבחרים בעם ישראל, קורא תיגר על מנהיגותו של משה. ומה הייתה תגובתו המדהימה של משה רבינו? – הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מרתק לפרשת קורח
האב הופתע. "אמש ישבנו בבית ופתאום צלצל הפעמון. לתדהמתנו, הבן האובד עומד בפתח. אי-אפשר להסביר כמה התרגשנו. הוא ישב קצת ואחר-כך הלך. לא העזנו לשאול אותו מה גרם לביקור המפתיע. היה ברור לנו שאתה גרמת לכך".