היה זה לפני 43 שנה. עם ישראל נתון היה במצב רוח קודר ובחרדה גדולה, כשגם האופטימיסטים שבו בטוחים הפעם כי דבר נורא, חס-וחלילה, עומד להתרחש. ניחושים שונים על גודל האסון, רחמנא ליצלן, נישאו בחלל האוויר. אלו היו הימים שלפני מלחמת ששת-הימים.
גם בקרב חסידי חב"ד פשטה הבהלה. קבוצת הורים תושבי ארה"ב שבניהם שהו אותה תקופה בארץ, פנתה אל הרבי בשאלה האם על הבנים לחזור הביתה בהתאם לעצת השגרירות האמריקאית. תשובת הרבי לא איחרה לבא: ילמדו בהתמדה ובשקידה . . ובודאי ובודאי לא ינום ולא ישן שומר ישראל, ויבשרו טוב".
בתשובה לאנשים פרטיים, תושבי הארץ, ענה הרבי: "אין דעתי נוחה כלל וכלל מהבהלות והגזמות, וה' ישמרכם בתוככי כל אחינו בית ישראל שליט"א בכל מקום שהם, ובפרט אשר עיני ה' אלוקיך בה [בארץ-ישראל] תמיד". ובתשובה אחרת: "פשוט שאין לפחד ולא יפחידוהו, וגם לא את עצמם, ויקויים "ונתתי שלום בארץ"…".
בתהלוכת ל"ג בעומר – ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה – בדברו לפני אלפי ילדים שנאספו לפני בית-מדרשו, עוררם הרבי להרבות בתורה ומצוות: "דבר זה יציל יהודים במקומות אחרים, ובאשר ליהודים בארץ ישראל – הקב"ה יוציאם מכל הקשיים, בידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ויביא שלום ובטח בכל המצטרך להם".
יומיים לפני פרוץ הקרבות, ב'התוועדות' שערך בשבת, קרא הרבי להתחיל במבצע עולמי חדש – "מבצע תפילין", וזאת בהתאם למאמר חכמים על הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" – "אמר ר' אליעזר הגדול: אלו תפילין שבראש".
"בכוח הנחת התפילין להרתיע את אויבי ושונאי ישראל", אמר הרבי, והוסיף: "סגולה מיוחדת במצווה זו לאריכות ימים. גם בזכות הנחת תפילין חד פעמית ניתן להנצל מן המקטרגים, והעיקר: במצווה זו החשוב הוא הביצוע, ואילו כוונות שונות אינן מעכבות את תועלתה".
היהדות העולמית, שדאגה כל העת למצב בארץ, קיבלה בהתלהבות את קריאתו של הרבי וכבר למחרת הניחו תפילין אלפי יהודים, שלרבים מהם היתה זו הפעם הראשונה בחייהם. בארץ נתקבלה הידיעה שעות ספורות לפני תחילת המלחמה ושליחים מיוחדים מטעם הרבי שוגרו לחיילים בחזית. בכל מקום נשמעה הקריאה וההענות היתה רבה. בתחנות האוטובוסים ובטרמפיאדות, בשווקים וברחובות העיר – היכן שרק היה אפשר אולתרו דוכנים על-גבי שולחן או כסא, כשמאחוריהם ניצבים חסידי חב"ד הקוראים לכל עובר ושב להושיט יד ולהניח תפילין.
מיד עם פרוץ המלחמה, כשהערבים התפארו ב"נצחונותיהם" ואילו שידורי ישראל שמרו על שתיקה, היה זה הרבי מליובאוויטש שהרגיע באומרו כי המצב אינו כפי המפורסם בכלי התקשורת, כשהוא מוסיף: "הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו"…
ביום שחרור הכותל התקבלה הוראה מיוחדת מאת הרבי לנצל את הריכוז הגדול של היהודים הנוהרים למקום הקדוש ולזכותם בהנחת התפילין. מזריחת החמה ועד שקיעת השמש עמדו החסידים ועבדו ללא ליאות. ההתעוררות הרוחנית היתה גדולה ורבים אף ביקשו לרכוש לעצמם תפילין.
דומה שלמותר יהיה לציין את תוצאות הפעולות הרוחניות עליהן הכריז הרבי עוד בטרם החלה המלחמה. לספקנים נציע לעלעל בדפי ספרי ההיסטוריה, או לשמוע עדות חיה מאותם אנשים גבורי החייל שעמדו בלב ליבה של המערכה להגנת ארץ הקודש.
…ואולי, אולי כעת יבינו כולם את הכרזתו התמידית של הרבי שלא להחזיר אף שעל מאותה אדמה שניתנה לנו מאת הקב"ה בניסי-ניסים, בפרט כאשר הדבר נוגע ל"פיקוח-נפש" של מיליוני יהודים.
