הדבר היחיד ששימר את העם שלנו, הן ככלל והן כפרטים, היא הדבקות העקשנית במסורת של אבותינו הקדמונים. אף-על-פי שדבר זה היה כרוך לפעמים בקשיים, הגישה היתה תמיד גישה של "נעשה ונשמע" • הרבי כותב
"כרופא, אתה צריך לרפא את יהודים רבים ככל האפשר, ושאינו יהודים, גם כן. הכי טוב יהיה לקבל מטופלים בריאים, וכדי להרוויח את הפרנסה שלך מרפואה מונעת"
דומם צעדו המלוים, כל אחד כאילו הולך לתומו, מסתכל לצדדים אם אין מרגישים בו • כך הלך לעולמו הרב שעמד בעקשנות כצור חלמיש בין מצרי שאול
הילד מתמרד ועונה לנו בחוצפה, מתעלם מאתנו ואינו מסדר את חדרו. הילד מפריע לנו ומציק לאחותו. אחרי הכל, איך נחוש רגש של אהבה ברגעים אלו כלפי ילדינו?
בתשובה לשאלתו מה לעשות, אמר הרבי שעליו לנסוע למוסקבה, ושם להתראות עם מספר חסידים. ביניהם היו סוחרים שהיו קונים סחורות ברשות הממשלה..
העולם הזה על אף ההעלם הרוחני שבו, הוא בעצם סוג של גילוי אלוקי נסתר, ולכן בתנאים מסוימים ניתן לגלות בו את פנימיותו האין סופית של הבורא
יש דרך שבה האדם מפעיל נשק שובר שוויון, את האטום שבו, את הרובדים העמוקים ביותר באישיותו ונשמתו, שמולם אין שום תפיסת מקום לרצונות השליליים. הכל מחוויר לעומתם.
כאשר ביקש רואה החשבון בעצמו את הסבר הרבי, חייך הרבי וענה: "עוד תראה"..
לפתע נשמעו יריות. הם עזבו הכול בעגלה ונסו על נפשם. רק בנס לא נפגע איש. זה היה בליל הנר החמישי של חנוכה
הדלקת נרות חנוכה בנוכחות הרבי מליובאוויטש במהלך כינוס ילדים (ראלי) שנערך בבית מדרשו ♦ חנוכה תשמ"ז
