קיים פיתוי רב באימוץ החשיבה של אי יכולת הבחירה.. היא מתירה את הכבלים המוסריים והערכיים. אך ההבנה שהאדם אינו אוסף מוטציות אבולוציוניות, אלא בעל 'סים' מיוחד ומשודרג, 'בצלם אלוקים ברא את האדם' מותירה בידינו את ההגה..
"מאז נפטר אבי הצדיק לא זכיתי לראות סעודת שבת כזאת", אמרה האשה. "כששרתם את הזמירות, נזכרתי באבי ז"ל ולא יכולתי להתאפק מלבכות" ■ לפניכם סיפור על שליחות מסתורית של אדמו"ר הזקן לאחד מחסידיו.
משה מבשר על הגאולה • מטהו הופך לנחש • מכות באות על המצרים בזה אחר זה: דם • צפרדע • כינים • הערוב • הדבר • שחין • ברד
הילד או הילדה שעונים לנו תשובות קצרות, ולא מכבירים במילים. הילד ולעיתים הנער שמעדיף לשתף חברים, אך לא אותנו, ההורים. איך פועלים נכון עם ילדים מופנים? ויותר חשוב מכך, האם ניתן לעשות שינוי במצב?
השיעבוד הגדול עליו אנו קוראים בפרשת השבוע בו השתעבדו עם ישראל במצרים, וכפי שהתורה מתארת שהיה "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". והשאלה היא: הרי עשיית הלבנים הייתה חלק ובכלל "כל עבודה בשדה" ולמה זה התורה כותבת זאת בנפרד?
אין ספק שגידול משפחה ברוכת ילדים מחייב השקעת משאבים אנושיים וכלכליים גדולים יותר, אך דווקא בימינו יש מערכות תומכות, שמקילות את המעמסה מעל ההורים. לוּ הייתה המדינה משקיעה יותר במערכות אלה ולצד זה מטפחת את ערך הילודה, יכולנו להגדיל בנקל את האוכלוסייה היהודית באמצעות 'עלייה פנימית'. זו גישה יהודית חיובית להתמודדות עם הסכנה הדמוגרפית, בבחינת "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".
בשבת הקרובה נקרא בתורה שוב על צוואתן של שפרה ופועה לכל נשות ישראל, זוהי גם המצוה הראשונה בתורה: להגדיל את הבית היהודי
ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש?
הרב קלמנסון ניסה את מזלו: "יש רבי בניו יורק וקוראים לו הרבי מליובאוויטש", פתח את השיחה, "עכשיו מתארגנת קבוצת זוגות שלא זכו לילדים עד עכשיו ומבקשים ממנו יחד ברכה ללידת ילדים. אולי אתה מעוניין להצטרף?"
כבכל הצומות לא הצער והאבל הם העיקר, שהרי דיה הצרה שהייתה בשעתה. עיקר התענית ותכליתה לעורר לבבות ולפתוח דרכי תשובה. ידוע מאמר רז"ל כי "בכל דור שאין בית המקדש נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו החריבו", לפי שבכוחו של כל דור לעורר עליו רחמי שמים. ובמה? בתיקון עוונות ראשונים. ולכן דוקא בימים אלו אנו עוסקים בהתעוררות רוחנית וקבלת החלטות טובות.
