פרשת תזריע מצורע
בפרשה הקודמת למדנו על תורת בעלי החיים. השבוע עוברת התורה לדון בתורת האדם – במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מן הטומאה
בפרשה הקודמת למדנו על תורת בעלי החיים. השבוע עוברת התורה לדון בתורת האדם – במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מן הטומאה
"כל ה’עולם’ אומרים שכאשר מגיעים לגדר (מכשול) מנסים לעבור מלמטה ואם לא מצליחים אז עוברים מלמעלה. ואני אומר, מלכתחילה הולכים מלמעלה".
המימד הפסיכולוגי שמאפיין את פנימיות מידת התפארת הוא רחמנות ואחדות הגוונים השונים. אדם שמידת התפארת מעטרת את נפשו, הוא אדם שניחן בחוש מציאת מכנה משותף למרות הקונפליקטים
המצב המאתגר והלא נעים זמנית של חוסר שלום בית מושלם, הירידה מסוימת, יכולה באופן פרדוקסלי לגלות את האוצרות הרגשיים הטמונים בנו אחד כלפי השני, להציפם אל המודע וללכת מחיל אל חיל בחיזוק האהבה ואחווה שלום ורעות שכל כך נדרשים ויסודיים בבית יהודי
משה ואהרן יוצאים ומברכים את כל העם, ולפתע אלו רואים בפלא הגדול: "וירא כבוד ה אל כל העם" • לאחר מכן מופיעים כל דיני המאכלות האסורות, ומפורטים החיות, הבהמות, העופות והדגים האסורים באכילה • פרשת השבוע מוגשת בלשון קלה וברורה
כשהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו", כולנו אמרנו פה אחד: "כל כך מהר? עוד לא סיימנו לשחק…". לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך..
מותר לחלום, ואפילו כיף לחלום, הבעיה היא שעת היקיצה, כשמתברר שאין ניסים לפי הזמנה, ושום מתנה לא צונחת משמים..
בשובו נבהל לגלות כי התיבה ובה כל רכושו – נגנבו מביתו. הקים האיש קול זעקה. על סף ייאוש נזכר הסוחר העשיר בחכם היהודי..
בימי ספירת העומר במשך 7 שבועות, נתקן בכל שבוע מידה אחת, כדי להגיע למתן תורה מזוככים. האתגר השבועי הוא ב"מידת החסד" המורכב מעיבוד אקטואלי ומרתק של ה'ספירות' האלוקיות לעבודה עצמית בחיי היום יום..
עד פסח עם ישראל היה שקוע במצרים במ"ט שערי טומאה, לכן שם כתוב "כי ברח העם". לעומת זאת, שביעי של פסח מכוון כנגד הגאולה העתידה, ועל הגאולה העתידה נאמר "כי לא בחיפזון תצאו".