לא החג הוא היעד והמטרה, אלא דווקא ימי החול הרגילים והאפורים. החג לא בא אלא להפיח רוח של קדושה והתעלות בתוך ימי החול והשגרה. המשימה האמיתית מתחילה עכשיו
כשנכנסים לתיבה – למסגרת של אמונה ובטחון – אפשר לעבור את המבול של צרות הגלות בשלום. אך אל לנו להסתפק בתיבה שלנו, אסור להישאר אדישים מול אסונו של הזולת..
המבול טיהר את הארץ ויצר עולם טוב לאין-ערוך מזה שהיה קודם לכן.. המדרש אומר, שנח "ראה עולם חדש". ובסיכומו של דבר, היו מי המבול "מי נח", מים שהביאו מנוחה לעולם.
"קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס…" – מכריז האלוקים ומחליט להביא על העולם – מבול! • מכל בני אנוש בחר ה’ בנח ומשפחתו • מהם תוותר שארית פליטה לאנושות כולה.. • פרשת השבוע מוגשת בלשון קלה וברורה
במוצאי שמחת תורה נהג הרבי לחלק מהיין שבכוס עליה ערך את ה'הבדלה' לציבור הרחב, מעמד המכונה 'כוס של ברכה'. בשנת תשמ"ט נכח שם החזן צבי צצקס, מיוצאי ברית המועצות שהייתה אז סגורה ומסוגרת. לבקשת הרבי החל החזן לשיר שיר יהודי אותנטי ברוסית..
"מאחר ואין לה רגליים משמש היהודי רגליים לספר התורה ומוליכו סביב הבימה כמו רגליים המוליכות את הראש…"
כשיהודי רוקד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו מתגלה מהותו האמיתי. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה
עם סיומם של חגי תשרי ובשיאם שמחת תורה, לא פעם ישנה תחושה של חוסר המשכיות, לאחר שיא של הזמנים בחוויות רוחניות, נראה כי משהו נקטע בשיאו ומשהו "מוריד" אותנו בחזרה להתחלה.. ל"בראשית", מתוך תחושה של אם אין עם מה להמשיך.. אז, נתחיל מחדש.
ניגון וריקוד "הופ קוזאק" מיוחס לסבא הנודע משפולי. ניגון זה נהג הרבי מליובאוויטש לשיר גם בשמחת תורה ומיוחס למעשה חסד הכרוך במסירות נפש של הסבא משפולי
כמו המינים, גם לנו קדושה ייחודית רק מכוח האחדות בין כולנו. הקדוש-ברוך-הוא משרה קדושה וברכות באיכות אחרת לגמרי כאשר שוררת בנינו אהבה ואחווה אמתית
